פרופסור דודו אשחר מונה לאחרונה למנהל בית החולים לחיות בר ולווטרינר הראשי של הספארי ברמת גן. בראיון ראשון, לאחר שחזר ארצה ממגוריו ומלימודיו בארצות הברית, מספר אשחר ל"ישראל היום" על עברו, על ההווה – ואפילו על העתיד.
אשחר סיפר כיצד התנדב בילדותו בגן החיות התנכ"י בירושלים, מקום שאליו חזר כסטודנט וכמטפל כשסיים את לימודי הווטרינריה שלו בארץ. "לאחר מספר שנים כווטרינר של כלבים וחתולים, רציתי להתמחות בכל הנושא של חיות אקזוטיות, ובזמנו האפשרות היחידה להתמחות הייתה לצאת לארה"ב", סיפר.
מה מחזיר אותך לישראל?
"לאחר שהפכתי לפרופסור עם קביעות באוניברסיטה מאוד נחשבת בארה"ב ולמומחה בינלאומי עם שלוש תעודות מומחה אירופיות ואמריקניות, ולאחר שפרסמתי קרוב ל-150 מאמרים בתחום ואחרי שהכשרתי דורות של מתמחים שהפכו לווטרינרים בגני חיות מובילים בארה"ב, הגעתי לשלב שבו התלבטתי אם ליהנות ממה שאני עושה עד הפנסיה – או לעשות משהו יותר מאתגר. ההזדמנות הזו עלתה והתפקיד הוצע לי. חשבתי שזה יהיה מדהים לחזור הביתה ולתרום מהידע ומהניסיון שלי לטובת הפרויקט הזה של הספארי".
לדבריו, הוא ומשפחתו חזרה ארצה במיוחד עבור התפקיד החדש שאליו נכנס – למרות שהם תמיד שמרו על קשר עם הקרובים להם בישראל. הם מכרו את כל רכושם ואף היו צריכים להוציא את בנם הקטן מהמסגרות שאליהן היה רשום. "הייתי מגיע לפה בכל שנה כדי לעשות פרויקטים ועל מנת לקדם את התחום ככל יכולתי. שני הילדים הבוגרים שלי חזרו לארץ עוד לפנינו כדי להתגייס לצה"ל", סיפר.
מה היית מגדיר בעצם כ"חיות אקזוטיות"?
"כל גני החיות מלאים בחיות אקזוטיות. בגדול, כל דבר מיוחד או חריג שאנשים מגדלים בבתיהם או בגני חיות הוא חיה אקזוטית. אנחנו לא מדברים על כלב, חתול או חיות משק. וטרינריה בבית חולים לחיות בר היא תחום שלא ממוקד לסוג מסוים של בעל חיים, אנחנו מתמודדים עם הכל. מגוון המינים שאנחנו אמורים להתמודד איתם הוא ענק. ביום אחד אני יכול לטפל בצב ומיד אחריו בנץ ואחריו בתנין ואז יקראו לי כי הפיל צולע, וכן הלאה וכן הלאה".
מעולם לא ניהלת בית חולים לחיות בר לפני כן?
"נכון, אבל כן הייתי ראש מחלקה ומנהל מחלקה. הייתי מיועד לניהול, יש לי גם תואר MBA ואני מוסמך בייעוץ ארגוני. אני מרגיש שאני מוכן לתפקיד, ובכל מקרה, מי שלקח אותי בטוח חושב ככה".
מעט הגבלות
אשחר מספר כי ביה"ח לחיות בר הוא שיתוף פעולה בין הספארי ורשות הטבע והגנים שקולט את רוב חיות הבר הפצועות של ישראל. "רובן נמצאות ומובאות לכאן על ידי אזרחים מודאגים בציבור וגם על ידי פקחי רשות שמורות הטבע והגנים ומתנדבים", הוא מספר. "כל מי שמוצא חיית בר פצועה, פגועה או חסרת אונים, אוסף אותה ויכול להביאה אלינו. זהו מוסד ללא כוונת רווח, שכל מטרתו היא לאפשר טיפול לכל אותן חיות שזו הדרך היחידה שלהן להבריא ולקבל תמיכה רפואית עד אישוש וחזרה לטבע במקרים בהם זה מתאפשר".
יש חיות שלא מטפלים בהן בספארי?
"כעיקרון לא, יש מעט הגבלות. מאוד היינו רוצים שאנשים עם כוונות טובות לא יאספו כל גוזל שהם רואים, לעיתים הורי הגוזל עדיין דואגים לו ובעצם האיסוף מתרחשת פגיעה. האזרחים לא תמיד מודעים לזה, ולעיתים עדיף להשאיר את הגוזלים במקומם".
האם תקבלו אדם שמגיע אליכם עם חיית המחמד הפצועה שלו, למשל כלב או שממית?
"לצערנו זה בלתי אפשרי, אנחנו לא מטפלים בבעלי חיים שיש להם בעלים, כי להם יש מרכזים וטרינריים פרטיים שמטרתם לטפל בדיוק במקרים כאלו. אנחנו מדברים על מינים שמקורם בטבע, ואנחנו מטפלים בהם כך שאנו מכוונים לכך שהם יחזרו לטבע".
אשחר מוסיף: "כיום, כשאני יותר מנוסה ויודע יותר על הנושא, אני לא מחזיק את המינים האלו ובטח שלא חיות בר, כי מקומן בטבע וצריך לא להפריע להן. בנוגע לחיות אקזוטיות, לא בטוח שרובן צריכות להיות בידיים פרטיות".
אבל זה לא מסתדר, אתה עובד בספארי – ידיים פרטיות שמחזיקו בחיות בר.
"הספארי לא מחזיק בעלי חיים שמקורם בבר, החיות בגני חיות מקורן בגני חיות אחרים".
לא חשבתי שלקחתם פיל מהטבע, אלא מתייחס לדבריך על גידול חיות אקזוטיות בידיים פרטיות.
"יש מינים אקזוטיים שמבויתים מאוד שחיים בצורה תקינה וטובה אצל בני האדם, וזה בסדר גמור. ישנם מינים יותר מאתגרים, שגן חיות מתאים להם יותר. זאת בניגוד למגדלים פרטיים בבתים לצורך העניין. אני לא מגדל מה שאני חושב שלא ניתן לתת לו את התנאים הנאותים בבית. הספארי כארגון יכול לתת לחיות אלו תנאים נאותים, ובסופו של דבר הם מוחזקים עבור הציבור".
אז איזה חיות יש לך כיום בבית?
"יש לנו כלב וחתול. החתול היה גור חתולי רחוב שמצאנו בפח הזבל לפני 15 שנה. הוא היה חולה ומסכן, טיפלנו בו והצלנו אותו ומאז הוא נודד איתנו, וכעת עשה עלייה מחדש לישראל. האתגר הכי גדול במעבר היה להצליח להביא את החיות איתנו לארץ, זה היה לא פשוט. בעבר אפילו היו לי נחשים, צבים ותוכים".
מה צופן העתיד לספארי?
"המקום הזה צמח אקספוננציאלית בשנים האחרונות, לפחות מבחינת כמות המקרים שמגיעים לכאן ובעקביות. בית החולים רואה בכל שנה כ-1,500 יותר מקרים מאשר בשנים קודמות".
נראה לי שרק אני מביא לספארי בכל שנה 500 קיפודים עם סקביאס.
(צוחק) "זה נכון, בית החולים רואה 1,200-1,000 קיפודים בשנה, זה אתגר מערכתי מאוד גדול. צריך לראות שיש לנו את המתקנים המתאימים ושיש מספיק חדרי אשפוז, אבל בעיקר צריך להשקיע בכוח האדם, שכבר מתוח עד הקצה. צריך לתגבר את החבר'ה האלו בצורה משמעותית, בעיקר כשאנחנו רואים שכמות המקרים שמגיעים לכאן רק ממשיכה לגדול ולגדול משנה לשנה".
בהתייחסות לעלייה בכמות המקרים של חיות שמובאות לבית החולים, אשחר חושב שההתפתחות העירונית המואצת היא זו שגורמת לפגיעה הסביבתית. "יש את מערך המתנדבים של רט"ג ופרסום שגורם ליותר מודעות. כשיודעים שיש כתובת, המון מקרים מגיעים אלינו", הוא מספר. "יש המון פרסום ויש סדרת טלוויזיה מאוד מצליחה על בית החולים, זה הכל גורם לכך שיגיעו לכאן יותר בעלי חיים. יש מערך מאוד גדול של אנשים שמושקעים באשפוז של בעלי חיים. נרצה לבצע סריקת ct לכל בעל חיים. דבר הדורש מכשור שאין כיום בספארי".
איך עושים את זה כיום?
"לצערי, כרגע אנחנו צריכים לצאת עם בעלי החיים הפצועים למקומות שבהם יש את המכשור הזה. זה לא פשוט לוגיסטית וגם לא פשוט כלל להן. ברגע שיהיה אצלנו את המכשור הזה, אני בטוח שרמת ואיכות הטיפול שלנו יעברו שדרוג משמעותי. זה לא בשמיים, אנחנו פשוט צריכים את השותפים הטובים לדרך שיסייעו לזה לקרות".