בשנה הקשה בחיי למדתי לוותר על שמחת החיים - רק תחזירו לנו את החטופים

שנה חלפה מ-7 באוקטובר אני עוד מחכה לענבר הימן, בת הזוג של נועם, הבן שלי שנרצחה בשבי חמאס • נשברתי אין-סוף פעמים: הכאב כשישבנו שבעה בלי לוויה וקבר, ההשתדלות לעטוף ולהכיל את נועם שלא יתפרק מהכאב • הכעס שהניע אותי הפך מזמן לתסכול ולייאוש מהמצב, מחדלון הממשלה הזו שלא עושה מספיק, שמסיבה נזק לעם ולחברה בישראל • עכשיו, הדבר היחיד שנשאר קבוע הוא העצב
נירית לביא-אלון