אנחנו יודעים. ולנטיינ’ס דיי מתקרב, וכל מה שאתם מסוגלים לחשוב עליו הוא בן הזוג שלא מזמן נפרדתם ממנו. אבל יש הבדל גדול בין מחשבות נוגות על מה שהיה לאובססיה מוחלטת למה שיכול היה להיות, שמשתלטת על חייכם עד כדי הפרעה לחיי היומיום. ביקשנו מ-Claude טיפים לזיהוי אובססיה כזו והדרכים להיפטר ממנה, כדי שתוכלו לחגוג (או לפחות לא להתאבל ולהתאבסס) גם אם עוד לא מצאתם אהבה חדשה.
אובססיה כזו מתחילה מהרהור בלתי פוסק שחוזר על עצמו, עם מה שנראה כמו מעט מאוד יכולת מצידכם לשלוט עליו. זה יכול לקרות בדמות היזכרות ברגעים שמחים, ברגעים הקשים שהביאו לבסוף לפרידה, מחשבות על מה שיכולתם להגיד או לעשות אחרת, או סתם הרגשה טורדת מנוחה עד כדי כך שאתם לא יכולים להתמקד בשום דבר אחר.
למרות שזה עשוי להרגיש כאילו אתם עדיין קשורים עמוקות לאקס, מומחים מבהירים שהרהורים אובססיביים אינם מעידים על חיבור לאדם ספציפי או על טיב היחסים איתו, אלא יותר על השתוקקות אבולוציונית כללית להתחבר למישהו, ללא קשר לשאלה האם מערכת היחסים איתו בריאה או לא. המוח שלכם מאותת על פצע רגשי שזקוק לריפוי.
אז איך אתם יכולים לדעת אם המחשבות שלכם על האקס עברו את הגבול בין אבל לאובססיה?
1. המחשבות מרגישות חודרניות ואינן בשליטתכם.
2. כל רגע פנוי (ולפעמים גם רגעים לא פנויים) המוח שלכם מתמקד באקס.
3. אתם בודקים באופן כפייתי את חשבונות האקס ברשתות החברתיות.
4. אתם משנים את השגרה שלכם בתקווה להיתקל באקס.
5. חברים רומזים לכם שאתם מדברים על האקס ממש (ממש) הרבה.
6. אתם כל הזמן משווים שותפים פוטנציאליים לאקס.
מחשבה אובססיבית על האקס קשורה – כמה מפתיע – לדיכאון ולחרדה. כדי לשבור את המעגל, מומחים ממליצים לנסות תחביבים חדשים כהסחות דעת בריאות. אתם יכולים גם להקדיש "זמן היזכרות" מוגבל ומוגדר כדי לחשוב על מה שאתם יכולים לשפר – אבל כשהזמן הזה עובר, אתם חייבים להתמקד בכאן ועכשיו.
הכי חשוב, היו סבלניים ואדיבים עם עצמכם במהלך תהליך האבל הזה. התאוששות מפרידה לוקחת זמן. עם מאמץ מודע, תוכלו להרגיע את המחשבות האובססיביות הללו ולפנות מקום להתקדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו