מחלות פסיכוסומטיות נחשבות לנושא מביך – מעין הוכחה שהאדם משוגע או סתם מחפש תירוץ לא לתפקד בחיי היומיום ואף לזכות על כך באהדה ודאגה מצד סביבתו. אבל ד"ר סוזן אוסאליבן, נוירולוגית בריטית מכובדת מבית החולים הלאומי לנוירולוגיה ונוירוכירורגיה בלונדון, הקדישה את הקריירה שלה למחקר של הפרעות פסיכוסומטיות, ובראיון לאתר Live Science היא אומרת שהתפישה הרווחת שלהן מוטעית מיסודה. נעזרנו ב-ChatGPT כדי לתמצת את דבריה של אוסאליבן.
לאורך מאות השנים האחרונות, מחלות פסיכוסומטיות מכונות לעתים קרובות "היסטריה", והקהילה הרפואית נטתה לא להתייחס אליהן ברצינות. אחרי הכל, איך אפשר להאמין לאנשים שטוענים כי הם חשים כאבים ותסמינים שאף בדיקה רפואית אינה מצליחה למצוא להם כל זכר?
אבל דוקטור אוסאליבן מבקשת לשנות את התפישה של מחלות פסיכוסומטיות, שמבולבלות לעתים קרובות עם "הפרעות תפקודיות", שגם בהן מתלוננים מטופלים על סימפטומים גופניים ללא כל הסבר רפואי – אך ללא כל מרכיב פסיכולוגי.
לדברי אוסאליבן, התפישה כי מדובר במצבים דמיוניים, או פחות חמורים מאשר עמיתיהם המוכחים רפואית, שגויה מיסודה. היא אומרת שכיום קיימת מודעות רפואית למצבים אלה, אך אפילו הרופאים המטפלים בהן נתקלים בספקות מתמשכים. הרעיון שמטופלים "עושים זאת בכוונה", או שתסמינים פסיכוסומטיים פחות חמורים ממחלות אחרות, תורם למורכבות הטיפול בהפרעות אלו.
היא מדגישה כי אבחנה של מחלה פסיכוסומטית אינה מוצא אחרון לאחר מיצוי כל האפשרויות האחרות, אלא מבוססת על מאפיינים חיוביים (כלומר לא מה אין בה – ראיות רפואיות – אלא מה יש בה) ספציפיים להפרעה, בדומה לאבחון כל מצב רפואי אחר על סמך דפוסים סימפטומטיים.
היא מבחינה בין מחלה פסיכוסומטית להיפוכונדריה, שכרוכה בחרדה מפני התפתחות מחלה, לעיתים ללא תסמינים ממשיים. תסמינים פסיכוסומטיים, לעומת זאת, הם ההיפך: הם יכולים להתבטא ללא חרדה מאובחנת או סימפטומים רגשיים, מה שאומר שהתסמינים הם אלו שמפריעים לתפקוד של המטופל, ולא החשש.
ד"ר אוסאליבן מכירה בכך שלחלק מהאנשים יש נטייה למצבים פסיכוסומטיים. מטופלים שהיא פוגשת מציגים לעתים קרובות ספקטרום של סימפטומים, ומבקשים עזרה ממומחים שונים לביטויים גופניים מובהקים. הבנת הפגיעות הזו היא המפתח להבנה מדוע אנשים חווים תסמינים פסיכוסומטיים.
במבט קדימה, אוסאליבן מדגישה את העניין הגובר בהבנת מנגנוני המוח המעורבים במחלות פסיכוסומטיות. המחקר נועד להבהיר כיצד מתח וגורמים פסיכולוגיים יכולים להוביל לתסמינים גופניים, ולספק למטופלים הבנה מוחשית של מצבם. עם זאת, למרות ההתקדמות בהבנת מנגנונים, התחום עדיין מתמודד עם פיתוח טיפולים יעילים. הגישות הנוכחיות כוללות לרוב קורסים קצרים של טיפולי דיבור, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). אוסאליבן מציינת כי הטיפולים הללו מוגבלים, ודוגלת בגישה רב תחומית, המותאמת לתסמינים הספציפיים שמציג המטופל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו