השעון מתקתק: האירוע ההרסני שעלול להתרחש בכל רגע

לאסונות טבע יש את הכוח לעצב מחדש קהילות ולהותיר השפעות מתמשכות על הארץ ותושביה. במקרה של ישראל, שנמצאת על קו השבר הסורי-אפריקאי, האסון הגדול ביותר – גם בעבר וגם, לפי החששות, בעתיד – הוא רעידת אדמה. היום, תשעים ושש שנים לאחר רעידת האדמה ההרסנית בישראל, ChatGPT מספר לנו על האסון ועל החשש מ"שידור חוזר" שלו:

ב-11 ביולי 1927 הורגשה רעידת אדמה חזקה באזור ים המלח, והשפיעה על האזור שהיום כולל את ישראל וירדן. רעידת האדמה, שעוצמתה הוערכה ב-6.2 על סולם ריכטר, חוללה הרס נרחב, גבתה את חייהם של כ-500 בני אדם וגרמה נזק משמעותי ליישובים רבים, שהותיר אלפים ללא קורת גג.

מוקד רעידת האדמה של 1927 נמצא בצפון ים המלח, בגבול הטקטוני שבו הלוח האפריקני והלוח הערבי מתחככים. אופיו המורכב של קו השבר, יחד עם ההרכב הגיאולוגי של האזור, גורם לישראל להיות מועדת לפעילות סייסמית. מומחים גיאולוגיים וסיסמולוגים, העוקבים מקרוב אחר הפעילות הסיסמית בישראל תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת כדי לחזות ולהתכונן לרעידות אדמה אפשריות, מצביעים על עלייה בסבירות להתרחשות רעידת אדמה חזקה באזור בשנים הקרובות.

אחד הגורמים המרכזיים שעוררו חששות הוא הצטברות מתח לאורך קווי השבר לאורך זמן. למתח הנגרם מהתנועה המתמשכת של הלוחות הטקטוניים של כדור הארץ, במיוחד לאורך השבר הסורי-אפריקני באזור ים המלח, יש פוטנציאל לשחרר כמות משמעותית של אנרגיה בצורה של רעידת אדמה. יתר על כן, תיעודים היסטוריים ומחקרים פליאואיזמיים חשפו דפוס של אירועים סיסמיים המתרחשים באזור במשך מאות שנים. מרווחי החזרה של רעידות אדמה גדולות, כולל אלה של 1837 ו-1927, מעידים על כך שישראל צפויה לרעידת אדמה משמעותית נוספת בשנים הקרובות.

הפוטנציאל לרעידת אדמה עתידית מוביל לנקיטת צעדים יזומים כדי למתן את השפעתה ולהגן על חיים ותשתיות. ממשלת ישראל, בשיתוף עם ארגונים בינלאומיים ורשויות מקומיות, פועלת במרץ להגברת ההיערכות והתגובה לרעידות אדמה. קמפיינים למודעות ציבורית, יוזמות חינוכיות ותרגילים מקומיים ממלאים תפקיד מכריע בחינוך אנשים לגבי בטיחות ותגובה ברעידות אדמה. חוקי הבנייה והתקנות הוחמרו, כדי להבטיח שמבנים מתוכננים לעמוד בפני כוחות סיסמיים. כמו כן, המדינה עודדה פרוייקטי תמ"א רבים לחידוש של מבנים ישנים, כדי לשפר את עמידותם בפני רעידות אדמה.

המדינה אף הקימה מערכת התרעה מוקדמת שיכולה לספק התרעה של שניות עד דקות מראש, ולאפשר לאנשים לחפש מחסה ולנקוט באמצעי זהירות. הפיתוח הישראלי של מערכות כאלה היה מכריע בשיפור יכולות ההיערכות והתגובה.