פרסום ראשון: משרד החוץ בהודעה דרמטית ליוצאים לסיני

פרסום ראשון: משרד החוץ ממליץ לישראלים שלא להיכנס לסיני באמצעות רכב פרטי, זאת על רקע התנכלויות חוזרות ונשנות של אנשי מעבר הגבול בטאבה לתיירים מישראל. 

לידי "ישראל היום" הגיעו לאחרונה תלונות רבות של ישראלים שביקשו לחצות את הגבול לסיני במכונית. מזה זמן שהמצרים אוסרים על מי שנכנס לסיני ברכב לחזור בטיסה, ולהפך. אולם המכשול המשמעותי יותר טמון דווקא במצלמות הרוורס שמותקנות ברכבים רבים.

פקידי מעבר הגבול בטאבה טוענים שהמצלמות התמימות "עלולות לשמש לריגול", ולכן דורשים לפרק אותן. מדובר בפרוצדורה מורכבת יחסית שעולה כאלף שקלים אם מבצעים אותה מראש במוסך, ומי שמגיע למעבר מבלי שפירק מראש את המצלמה - המצרים פשוט תולשים לו אותה וגורמים לנזק של אלפי שקלים.

הסכם השלום בין ישראל למצרים קובע מפורשות כי "כל צד יתיר כניסה חופשית לאזרחים ולכלי רכב של הצד האחר, אל שטחו ובשטחו, בהתאם לכללים החלים על אזרחים וכלי רכב של מדינות אחרות. שום צד לא יטיל הגבלות מפלות על תנועתם החופשית של בני אדם וכלי רכב משטחו לשטחו של הצד האחר". 

"תופעת השחתת המצלמות"

נוסף על כך, ל"ישראל היום" נודע כי למרות בקשות חוזרות ונשנות של רשות שדות התעופה, המצרים מסרבים להגדיל את מכסת המכוניות הנכנסות ליותר מ-50 ביום. זאת כאשר הדרישה בפועל היא ל-500 מכוניות לפחות.

ישראלים המכירים את תופעת השחתת המצלמות ובקיאים בנעשה במעבר הגבול בטאבה, אמרו ל"ישראל היום" כי להערכתם מדובר בשוחד שמשלמים נהגי המוניות המצרים למנהלים במעבר. בשנה האחרונה העלו נהגי המוניות במעבר את התעריפים בכ-400%.

אלירן לוי מאשקלון היה בדרכו לחופשה לסיני עם רכב הטויוטה שלו. במעבר הגבול הישראלי הכל עבר חלק, אבל במעבר הגבול בצד המצרי הוא נדרש לפרק את מצלמות רוורס.

"הם הבהירו לי שלא ניתן לעבור עם מצלמות. פירקתי את מצלמת הדרך, אבל אז הם דרשו שאפרק את מצלמות הרוורס שלא מצלמות. הסברתי לה שהמצלמות מחוברות ולא ניתן לשלוף אותם ברכב הזה, אבל זה לא עניין אותם. הם הביאו לי פטיש וביקשו ממני לשבור את המצלמות. לא הייתה לי ברירה אלא לשבור את המצלמות כדי לא לאבד את החופשה והתשלום למלון". הנזק לדברי אלירן היה בסך 2,000 שקל.

"כמעט כולם חצו את הגבול ברגל"

המטיילים הוותיקים, שנוסעים מספר פעמים בשנה לחצי האי סיני, מספרים כי בחודש אוגוסט נשבר שיא חדש במספר המוניות שהסיעו ישראלים ממעבר טאבה לנואיבה, דהב ושארם א-שייח'.

"היו ימים מאוד עמוסים במעבר הגבול, ימים שנרשמה תנועה של קרוב ל-10,000 ישראלים שחצו את הגבול, מידי יום. כמעט כולם חצו את הגבול ברגל, בעיקר בגלל הגבלה במספר כלי הרכב הנכנסים לסיני, וכולם נזקקו לשירות מוניות.

"בכל מונית גדולה נכנסים כ-10 נוסעים ובחישוב גס בכל יום כזה עמוס הישראלים עשו שימוש ביותר מ-1000 מוניות, זה מספר עצום ופרנסה נהדרת לנהגים ובעיקר לבעלי המוניות שלא כולם בדואים", מספר א', אחד הישראלים שמבקש להישאר בעילום שם מחשש כי המצרים יתנכלו לו.

ממוצע התשלום לנוסע במונית גדולה בנסיעה שגרתית לטאבה הייטס או לנואיבה הוא כ-50 שקלים. שזו הכנסה כ-500 שקלים לנסיעה למונית מלאה. נסיעה לשארם א-שייח' כבר עולה כ-400 שקלים. כל נהג מונית עושה את אותה נסיעה פעמים רבות ביום, במיוחד שבחצי האי סיני אין הגבלה על מספר השעות של הנהג על הכביש. בין היתר, הישראלים יודעים לספר כי הרבה פעמים הם נתקלו בנהגים עייפים שנראה היה שהם קרובים להירדם בכל רגע.

במשרד החוץ אמרו בתגובה לפניית "ישראל היום" כי "הבעיה מוכרת וידועה ואנו עובדים על פתרונה באמצעות השגרירות בקהיר והגורמים הקונסולריים. נספח התחבורה להסכם השלום עם מצרים נחתם ב-1980, והוא מתייחס לרכבים עם טכנולוגיות משנה זו בלבד. מטבע הדברים, אין בו התייחסות לטכנולוגיות מודרניות יותר, כגון מצלמות רכב. כתוצאה מכך המצרים טוענים כי הם אינם מוכנים להכניס רכבים שלא תואמים את המפרט הטכנולוגי המופיע בהסכם.

"הנושא נמצא בדיונים וקבוצות עבודה משתי המדינות אמורות להתכנס כדי לנסות לשדרג את הסעיפים הרלוונטיים בהסכם, ולהתאים אותם למציאות העכשווית. בינתיים ישראלים מתבקשים שלא להיכנס עם הרכב לסיני, מאחר שניתוח דווקני של נספח התחבורה אכן לא מאפשר כניסה עם מצלמות רכב".

מרשות שדה התעופה נמסר: "כחלק משיפור השירות במעברי הגבול, הנחה מנכ"ל הרשות לפנות למצרים ולבקש להגדיל את מכסת הרכבים היומית לסיני".