תבואו רעבים: כל מה שצריך לדעת על חופשה באחד המקומות המעניינים בישראל

אלה לא חדשות מרעישות עבור תושבי הצפון שחיפה הפכה כבר מזמן לאחד היעדים האהובים ביותר לבילויים. מסעדות ופאבים מציפים את העיר, ונראה שכל אחד יכול למצוא לעצמו יותר ממקום אחד שיצליח לתפוס אותו. היינו חייבים לאמת בעצמנו את השמועות, ולכן יצאנו לסיור קולינרי חווייתי בן יומיים מטעם חברת "יאללה באסטה", המתמחה בתיירות קולינרית, שבמהלכו הכרנו צדדים חדשים ומפתיעים בעיר.

אם נתחיל מהסוף, אז כן – השמועות נכונות: חיפה היא לגמרי מקום שיש בו שלל מקומות לחובבי האוכל שבינינו, עם מבחר גדול ועשיר של מסעדות, דוכנים, מאפיות, מעדניות ועוד שרק מחכים לשמח את הלקוחות הפוטנציאליים. אנחנו בכלל התחלנו אותו במלון "קולוני" שנמצא במבנה היסטורי למרגלות הגנים הבהאיים, שגם לו יש היסטוריה מעניינת בפני עצמו.

הסיור עובר בוואדי ניסנאס ובעיר התחתית, ואנו התחלנו אותו בקפה סמי, עסק משפחתי לקליית קפה שפועל כבר יותר מ-40 שנה, שיצליח להעיר אתכם אפילו רק על סמך הריח שיוצא מהמקום.

לדברי משפחת פייסל המפעילה את העסק, הם מייצאים את הקפה שלהם לאיחוד האמירויות, אבל גם מבצעים משלוחים לרחבי הארץ. והסוד להצלחה ארוכת השנים? איך לא – המשפחתיות והאהבה.

המבשלה שגם מייצרת ארוחות טובות

משם המשכנו למאפיית פת שטינבך, מאפייה חשמלית שמציעה מבחר של לחמי מחמצת שאור (אנחנו ממליצים בענק על החומ-בה, מאפה ממכר עם שוקולד) ללא סוכר וללא חומרים משמרים. העובדה שמנהל המאפייה, עופר שטינבך, היה בעברו אדריכל שהחליט לעשות הסבה, לצד כך שהוא עצמו נצר למשפחת אופים, מוסיפה למקום ארומה סיפורית מעניינת.

כשהגענו לבורקס איזמיר, הופתענו לגלות במקום "בורקס מים" טורקי שנפתח לא על ידי שמן או חמאה, אלא על ידי טחינה גולמית. המקום מציע מבחר לא קטן של טעמים, אבל אנו חייבים להודות שפחות התלהבנו מהמקום. אולי זו מליחות היתר בבורקסים שטעמנו, אבל כן חייבים לתת להם קרדיט על כך שהם מגישים מוצר שגרתי עם טוויסט לא שגרתי בכלל.

כדי להקל על המליחות, הגענו לעיזה בר, שביום משמש כמסעדה ובערב הופך לפאב פופולרי בקרב צעירי האזור. המקום הפך למוכר מאוד במסיבות הרחוב שהוא מארגן. אמנם לא הגענו אליהן בעצמנו, אבל ביררנו עם המשפחה החיפאית שלנו – והם סיפרו לנו רק דברים טובים על המקום.

המנה שתגרום לכם להגיד "וואו!"

בערב היינו חייבים קצת לצאת ולהשתחרר, אז הגענו לליבירה, מבשלה-מסעדה בעיר התחתית שמציעה שלל סוגי בירה ומאכלים. השוס האמיתי הוא שניתן להזמין חמש כוסות לטעימות מהבירות השונות, ובכך להרגיש עוד מהאווירה של המקום.

אחר כך הגענו אל ראסיף 33, מסעדתו החדשה של השף חמודי עוקלה, שמוכר לרבים מהעונה הראשונה של "מאסטר שף". מאז השתתפותו בתוכנית, הספיק עוקלה להתמקצע בתחומו – והתוצאה ניכרת בכל ביס וביס מהמנות. הוא משלב מהמטבח הערבי, הגלילי והדרוזי במטבח פתוח עם טאבון שאי אפשר להתעלם ממנו, ולא יכולנו שלא ליהנות מהאוכל המדהים שהוגש לנו. השיא היה הקובנייה הפריקי כבש, מהמנות הכי טובות שאכלנו בשנה האחרונה. המילה "וואו!" כאילו הומצאה במיוחד בשביל המנות האלו.

את הבוקר למחרת פתחנו במארתה דלי של השף אליאס מטר, שנחשב לשף מוכר במיוחד במגזר הערבי – שגם מקיים סיורי שף עם "יאללה באסטה", ועם איך שהמקום נראה, נוצר מיד חשק לשיחה צפופה איתו על הסביבה. מטר החליט לפתוח את המעדנייה בעקבות מגפת הקורונה, שגרמה לו להישאר בבית ולגלות מחדש את בני משפחתו, וכרגיל בחיים, דבר הוביל לדבר, והופ, יש לנו מעדנייה עם מבחר מפנק של בשרים וגבינות.

בהמשך הסיור מצאנו את עצמנו במעדנייה של מישל סוידאן. המקום נראה כמו מכולת טיפוסית (ואכן גם נמכרים שם מוצרים שתמצאו בכל מכולת רגילה), אך הוא אוצר בתוכו אוצרות כגון בצקים במילויים שונים שמיוצרים ידנית, עלי גפן ושלל מוצרי חמוצים, ואף מוצרים שסוידאן מייבא ארצה במיוחד מחו"ל.

דבר נוסף שמיוחד במעדנייה הזו היא שניתן למצוא בה גם דברים שרוב הישראלים לא יכולים להשיג בשגרה, כמו ערק כרמיזאן ממנזר השתקנים בבית לחם או רחת לוקום מפתיעה בטעמה בציפוי ורדים מיובשים שמגיעה היישר משכם, שלבדה מצדיקה את ההגעה למקום.

כשסיפורים נפגשים

אחד ההיי-לייטים של הסיור הוא ההגעה לוואדי ניסנאס. זהו אחד המקומות המתוירים ביותר בחיפה, וככזה אפשר לחשוב שאין לו כבר מה להציע עבור מי שבילה בעבר כמה וכמה פעמים באזור, אך לא כך הדבר. היריבות בין הפלאפל של ג'ורג' (עם טחינה מדהימה וממכרת) והפלאפל של "הזקנים" הוא אחד מהסיפורים המוכרים ביותר בשוק, כזה שאף קושר את שני המקומות אחד בשני. למרות זאת, שני הצדדים מפרגנים מאוד אחד לשני – ובעיקר לא נותנים לכך להשפיע על האהבה שלהם ביצירת המאכל האהוב.

ממש ממול לפלאפל הזקנים נמצא חומוס אלשאם, שמעניק פרשנות חדשה לחומוס. לא עוד שילוב שגרתי של גרגירי חומוס עם מים, מלח, לימון ושום, אלא משהו הרבה מעבר לכך. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הפא'טה, מעין חומוס שמשלב בתוכו חמאה מזוקקת, יוגורט חם, בצל מטוגן, ירוקים וקרוטוני פיתה. כנראה שהרקע של הבעלים סטפאן שחאדה, חצי שוויצרי-חצי ערבי, היה זה נתן לו את האומץ לנסות לשלב במנה אחת את כל המצרכים האלו.

עוד עברנו במאפיית אום סברי (שמאחוריה עומדות נשים בלבד, מה שכנראה מעניק את הטאץ' המיוחד למאפים), בממתקי אלסדאקה (שהסיפור על הגעתם מנצרת אל חיפה של בני הזוג שמפעילים את המקום יצליח לכבוש את ליבכם), בדוכן האוכל הביתי "אלבית ביתק" של פאטמה שחאדה (שיש לה מבחר לא דל בכלל של מאכלים שונים ומוצלחים שגורמים לנו לתהות איפה בלוח הזמנים הצפוף שלה היא מצליחה גם להתנדב כנהגת אמבולנס במד"א) ובאטליז אבו שקארה (שבו מציעים חגיגות נתחים רבים מבשר מקומי, כריכים מלאים בכל טוב ורולדות בשר שיעשו לכם גורו-גורו בלב) – וכולם, כל אחד בדרכו, השאיר עלינו את חותמו (ולא רק בקיבה שלנו).

בסופו של דבר, כנראה שאי אפשר להגיע לכל המקומות שהזכרנו בתוך לוח זמנים צפוף במיוחד, וזה בסדר ואף הגיוני, הרי כולנו בני אדם. עם זאת, כן כדאי לציין כי הסיור מציע את מה שנראה כמיטב המקומות הקולינריים שיש לחיפה להציע, שכל אחד מהם נותן נקודת מבט אחרת על העיר הזו, על הדו-קיום שבה ועל ההיסטוריה הארוכה שלה.

לכל מקום יש את הסיפור שלו, וכשזה מלווה במאכלים שונים – פתאום אנחנו מגלים זווית אחרת במקום שבו אנו נמצאים. נכון שהאוכל הוא זה שמדבר בסופו של דבר, אבל הערך המוסף של כל מקום, והסיור הזה הוא ההוכחה המושלמת לכך, הוא כזה שישאיר לנו הרבה יותר מחותם קולינרי – אלא גם כזה שנזכר בו שוב ושוב.

הכתב היה אורח של חברת "יאללה באסטה" ואורח של מלון "קולוני" בחיפה.