אורח הכבוד בשבוע החלל הישראלי, שהתחיל היום (ראשון) הוא האסטרונאוט האמריקני סקוט קלי, שיאן השהייה בחלל, שבמשימה הרביעית שלו בחלל שהה בתחנת החלל הבינלאומית במשך שנה שלמה, כדי לבצע ניסויים מדעיים, הקשורים לשהות הארוכה בחלל הצפויה לאסטרונאוטים שיצאו לכוכב הלכת מאדים.
קלי פתח את שבוע החלל בנתניה, בהרצאה על דרכו כאסטרונאוט. הוא מאמין שאנו צריכים להגיע למאדים, "לא כולם", ולכן לדבריו, חשוב לשמור על כדור הארץ שלנו, ולא לראות במאדים אלטרנטיבה. "אני מאמין בעתיד נרצה גם להגיע למערכת שמש אחרת, אבל אלה שיצאו לשם מכדור הארץ יגיעו בסופו של דבר כגזע שונה לחלוטין, אולי עם כפות רגליים רכות כמו של תינוק". הוא תיאר את החוויה האישית שלו כשחזר ממסע לחלל, שם אין שימוש ברגליים, והמעסה בספא אמרה לו שמעולם לא ראתה כפות רגליים רכות כאלה".
קלי נבחר להיות אסטרונאוט ב-1996, במהלך השנים עבד במגוון תפקידים בנאס"א, וב-2017 שוגר לתחנת החלל הבין-לאומית לתקופה של כשנה במהלכה נבדקו השפעות תנאי החלל על גופו בהשוואה לתאום הזהה שלו, מארק, שנשאר על כדור הארץ. אחד הגילויים המרעישים בניסוי זה היה שקלי גבה ב-5 ס"מ במהלך השהות בחלל, אולם חזר לאחר מכן לגובהו המקורי בעקבות השפעות הכבידה של כדור הארץ.
כשחזר מהשהות הרביעית והארוכה על תחנת החלל, הוא התקשה ללכת, הרגיש מסוחרר, אבל כשהגיע הביתה קפץ לבריכה עם הבגדים, ואחר כך הלך להתקלח, ולישון במיטה. "במיטה. אה. איזה הבדל. עם האח הרוסי שלי, שנולד לאמא אחרת, היינו יחד שנה, שתינו מים, שהיו בעצם שתן מטוהר שלנו, של כולנו, ולמרות מה שאתם חושבים, למים האלה היה טעם טוב יותר מאשר טעם המים במיאמי".
סקוט לא איבד את חוש ההומור שלו בשהות הארוכה בחלל, וכל הבדיקות שלו עומתו עם אלו של אחיו, אסטרונאוט גם הוא, שהיווה מעין "קבוצת ביקורת". 7 אחוזים מה-DNA של סקוט עברו שינוי במהלך השנה בחלל, ועד היום השינוי הזה קיים. לשאלה, אם אחיו בריא היום יותר ממנו, אמר שהבדיקות עדיין לא הסתיימו ו"חבר המושבעים עדיין לא חזר לאולם המשפט". עם זאת, סיפר, בניגוד לציפיות שהטלומרים (קצות הכרומוזומים) יתקצרו במהלך השהייה בחלל, הם דווקא התארכו, דבר שהפריך את השערות המדענים. לגבי ההשלכות של השינויים הגנטיים שחלו בגלל השהות בחלל, עדיין אין מסקנות.
ההגעה למאדים היא בעיה פוליטית
"זה נהדר להיות כאן בישראל", אמר קלי בביקורו ב"פלנתניה". "זו הפעם הראשונה שלי כאן. זה גם נחמד להיות במקום עם כוח כבידה. אנשים שואלים אותי מה הדבר הטוב ביותר בלהיות אסטרונאוט. בשבילי, הדבר הטוב ביותר בלהיות חלק מתוכנית החלל, הוא שהדברים שאנחנו עושים הם קשים ומאתגרים באופן בלתי רגיל. אני שמח על ההזדמנות לשתף בחוויות שלי את כולם, גם את העם בישראל, במיוחד לכבוד אילן, רונה ואסף רמון, שאנחנו בנאס"א רואים בהם משפחה שלנו".
קלי, ששיתף בחוויותיו מארבע המשימות שלו בחלל, אומר כי על הקרקע רואים את כל השוני והפילוג בין האנשים, "מהחלל לא רואים את כדור הארץ עם גבולות מדיניים. הוא לא נראה גדול מבחוץ. מרחוק רואים גם כמה עדינה האטמוספרה הדקיקה שלנו, שהיא נראית מהחלל כמו עדשה על עין. זה הכל. זה נוטע בך אמפתיה כלפי מצב האנושות, ומחזק את התובנה שיש לעבוד ביחד כדי להצליח".
הוא תיאר את חוויות הטיסה במעבורת האמריקנית לעומת הטיסה מהבסיס בקזחסטן בחלליות סויוז, שממריאות "מאמצע שם מקום" ונותנות כבר על הקרקע הרגשה שאתה כבר בדרך לחלל. "החוויה בבייקונור שונה לחלוטין…בגלל ההבדלים התרבותיים. בעוד שבארה"ב איזור השיגור סטרילי, אין איש ליד כן השיגור, בבייקונור יש מאות אנשים ליד כן השיגור, שבאו להיפרד מאלה היוצאים למסע, כי זו המסורת, "וצריך לפלס דרך בין מאות האנשים כדי להגיע לתא הטייס". בתוך סויוז היה חם וצפוף, ובזמן הנחיתה, שלא כמו במעבורת הנוחתת כמו מטוס, "נכנסים לאטמוספרה ומסביב חום של אלפי מעלות מהחיכוך, ואנחנו כמו כדור בתוך מעטפת אש, עד שהמנועים מאטים את הנפילה ואחר כך נפתחים המצנחים, ובסוף אנו נוחתים בחבטה על הקרקע".
לגבי האתגר של מסע למאדים, אמר קלי: "הייתי בחלל 340 ימים, ולהגיע למאדים אמור לקחת 200 ימים כך שאני לא חושב שזו בעיה. יש אתגרים של קרינה רדיואקטיבית, שהיא קריטית, אבל הבעיה בלהגיע למאדים אינה טכנית כמו שהיא פוליטית, לטעמי. זו שאלה של קבלת החלטות".
על היוזמה של אילון מאסק להגיע למאדים, אמר קלי, כי הוא מאוד מעריך את מה שמאסק עושה בתחום החלל. "אילון מאסק עזר מאוד לנאס"א. הוא איש של חזון. בהתחלה, כששמעתי את התוכניות שלו להנחית את השלב הראשון של טיל השיגור חזרה על אסדה בים, חשבתי שהוא משוגע, כי נאס"א חשבה על זה פני הרבה שנים, ואמרה שזה לא יצליח. אבל האיש אמר וביצע. התוכנית שלו למאדים היא מדהימה, אבל אני כבר לא אומר שהוא משוגע. הוכח שטעיתי. הוא אדם מוכשר ואני חושב שייתכן והוא ייחשב לתומאס אדיסון של זמננו".