לשים סוף לפרובוקציה הפלשתינית

רצף הפיגועים ביהודה ושומרון, בהצטרף להתגרויות מעזה אינם מקריים – זו תחילת התגובה הפלשתינית לתכנית המאה. הם כהרגלם חושבים שפרובוקציות ירתיעו את מקבלי ההחלטות. אך כרגיל הם טועים. תכנית המאה שינתה את המצב, ושום פרובוקציה לא תשפיע על כך.

במאי 2018 פתחו האמריקאים את השגרירות ארה"ב בירושלים. התגובה לאירוע ההיסטוריה הייתה "תהלוכות השיבה" שהוביל החמאס על גדר עזה. זו הייתה דרכם של הפלשתינים להגיב, כביכול, ל"גזל" העיר שלהבנתם שייכת להם. לימים התהלוכות הפכו להצתות, בלוני נפץ וריטואל של כל סופי שבוע בו מגיעים הפלשתינים ומוחים על הגדר.

הפרובוקציות האלו הן דרכם של הפלשתינים בעת הזו להסביר לנו ש"לא מקובל עליהם". העניין הוא ששום דבר לא מקובל עליהם מאז 1947. לא בכדי ב-30 השנים האחרונות הם אמרו "לא" לכל תהליך אפשרי: לברק, לשרון, לאולמרט, ולנתניהו. אצל הפלשתינים אין שום דרך אחרת – זה הכל או לא כלום.

עוד בנושא:

• שולף אקדח ויורה: תיעוד הפיגוע בעיר העתיקה בירושלים

• נס בפיגוע הירי בבנימין: חייל נורה - ונשרט בראשו מהקליע

• דיווח: קושנר יציג בפני מועצת הביטחון את פרטי עסקת המאה

הדינאמיקה הזו לא שירתה אותם – כל מי שמתבונן במה שמוצע להם במתווה טראמפ, ומשווה למה שהוצע להם בשנות ה-40 של המאה הקודמת מבין היטב – הזמן לא משחק לטובתם. הוא כן משחק לטובתנו. ומה שבעיקר משחק לטובתנו הוא תהליך קבלת החלטות מושכל ונבון, הרואה את המגמות העולמיות ופועל בהתאם.

הפלשתינים ישלמו את המחיר, ובענק

המציאות הזו, לפיה הפלשתינים מיד מגלגלים גל של הפרות סדר ופיגועים היא מחלה כרונית. על אחת כמה וכמה אם הם יחליטו להסלים את המצב. 14 שנים לאחר דמדומיה של האינתיפאדה השנייה עדיין זוכרים ביהודה, שומרון ועזה – המחיר למלחמה נוספת משולם בריבית, ובייחוד בצד הפלשתיני, שם מספר הנפגעים עצום, והאלמנט הכלכלי חברתי הולך אחורנית בכל עימות. במאזן הכולל הם מפסידים ובענק.

 

לא יוזם, כרגיל. אבו מאזן // צילום: אי.אף.פי

לכן, מה שאנו רואים כעת הוא עוד פרובוקציה, שנובעת מבעיה כרונית של אי הבנת המציאות, בצד חוסר במנהיגות. אבו מאזן אינו יודע כיצד להתמודד עם המצב, הוא לא יוזם דבר, לא מקבל דבר והמציאות טופחת על פניו, כרגיל יש לומר.

אסור לתת לגל הטרור לשטוף את המדינה

לצד זאת, ברור שצה"ל חייב להיות בכוננות גבוהה בעת הזו – אסור לתת לגל טרור לשטוף את המדינה. גם אם יש יכולת לנצחו, כמו דוגמת "טרור הסכינאים" או "טרור היחידים" שפקד אותנו לפני שנים ספורות, עדיין עדיפה מניעת האירועים על פני סיכולם. בהמשך לכך מדיניות התגובה חייבת להיות דרסטית – אין להפגין רפיסות מול טרור פלשתיני. המסר חייב להיות ברור – "מי שיפעיל כוח ייתקל בעוצמה חריפה". לא פחות מכך.

במישור המדיני – זה הזמן לאמץ את מתווה טראמפ בהיבט האקטיבי. להכיל ריבונות, בטח על בקעת הירדן בשלב ראשון. צעד זה נמנע כעת בשל המצב הפוליטי והיותנו לפני בחירות, אך חשוב שמיד עם הקמתה של ממשלה הוא יתבצע. זוהי שעת רצון ויש לאמצה ולנצלה עד כמה שאפשר.

תכנית טראפ היא מאיץ לאלימות בצד הפלשתיני כתוצאה בעיה כרונית שהם "סוחבים" כבר מהמאה הקודמת. על ישראל להתקדם, לקבוע את ריבנותה על שטחי מולדת, גם בבקעה, ביהודה ובשומרון. הלקח שעלינו לצרוב בצד הפלשתיני היא שלסירוב יש מחיר, והוא בלתי חוזר. המחיר הזה חייב להיות מגובה באגרוף צבאי ובמדיניות אקטיבית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו