בישראל מעריכים כי איראן אחראית לפיגוע שבוצע שלשום סמוך לשגרירות ישראל בהודו. ההנחה היא שהפיגוע בוצע באמצעות שליחים, כנקמה על חיסולו בנובמבר האחרון של פרויקטור הגרעין, מוחסן פחריזאדה.
בישראל ובהודו מתייחסים לאירוע כאל פיגוע. זאת, אף שהאירוע היה חובבני מאוד: המטען הונח רחוק יחסית מהשגרירות, והתפוצץ ביום שישי בשעה חמש אחר הצהריים - אחרי כניסת השבת, והרבה אחרי שהעובדים עזבו את השגרירות (למעט כוננים שהיו בתוך המבנה ורחוק ממקום הפיצוץ).
בהנחה שמדובר בפיגוע, הדבר מעיד על רמתם הנמוכה של המבצעים. הצעד הראשון בכל מבצע כזה הוא איסוף מודיעין על היעד. בימי השבוע הרגילים העובדים אכן עוזבים את השגרירות בסביבות השעה חמש, אבל נוהלי השבת הם פריטי מידע בסיסי וטריוויאלי שחמקו מעיני המבצעים ומעידים על היעדר מקצועיות. גם המטען עצמו היה מאולתר, ונראה שהוכן והופעל בחופזה.
לאיראן יש יכולת מבצעית מרשימה ברחבי העולם. מי שאחראים לה הם משמרות המהפכה, באמצעות כוח קודס שמפקדו, קאסם סולימאני, חוסל בשנה שעברה בעיראק. בראשית העשור שעבר הוביל סולימאני מאמץ איראני רחב היקף וחובק עולם, בניסיון לנקום על סדרת חיסולים של מדעני גרעין איראנים, שיוחסה למוסד. ניסיונות פיגוע סוכלו אז באזרבייג'ן, באוזבקיסטן, בגאורגיה ובתאילנד, שם נעצרו סוכנים איראנים שייצרו מטעני חבלה במעבדה ביתית שהקימו. מעצרם בוצע יממה לאחר שרעייתו של שליח משרד הביטחון נפצעה מפיצוץ מטען חבלה סמוך לשגרירות בדלהי. כמה חודשים אחר כך הצליחו האיראנים להוציא לפועל פיגוע קטלני, שבו נהרגו שישה אזרחים בבורגס, בולגריה.
אלא שלפיגוע בבולגריה היה אחראי אז חיזבאללה, בן החסות המוכשר והמסוכן ביותר של איראן (שהיה אחראי גם לפיגועים בארגנטינה ב־1992 וב־1994). מי שקיבל אחריות לפיגוע שלשום הוא ארגון לא מוכר בשם ג'יש אל־הינד, שיעמוד כעת במוקד החקירה המשותפת שהודו וישראל מנהלות. ההודים כבר התחייבו לשתף את ישראל בכל פרטי החקירה, ומניסיון העבר אפשר להניח שגורמי ביטחון ישראליים כבר יצאו להודו לסייע בחקירה.
לישראל יש אינטרס מרכזי להוכיח כי איראן קשורה לאירוע. מדובר בעניין דרמטי, בעיתוי דרמטי: כאשר ארה"ב עומדת לחדש את השיחות עם טהרן בסוגיית הגרעין. בישראל סבורים כי חזרה להסכם המקורי מ־2015 תהיה "אסון", ומידע עכשווי כי האיראנים מעורבים בפיגועי טרור יכול לשרת היטב את המאמצים לשכנע את הממשל החדש לנהל מדיניות תקיפה יותר מול איראן.
הלוגיקה האיראנית - בהנחה שטהרן אכן אחראית לפיגוע - ברורה פחות. הרוחות באיראן אמנם סוערות סביב סדרת החיסולים והפעולות שמיוחסים לישראל, ועדיין - הובלת מאמצי נקמה בעת הזאת נדמית כהימור מסוכן מאוד מבחינתם. בשונה מבעבר, בעקבות שנות הפיגועים של דאעש, העולם מגלה כיום אפס סובלנות לטרור; פיגוע שיוביל לנפגעים רבים ויגרור הד בינלאומי נרחב, יניב להם אמנם רווח מקומי בדמות נקמה ושיקום הגאווה הלאומית שנפגעה, אבל עשוי להזיק להם מבחינה אסטרטגית.
בעבר שגו האיראנים בקלקולציות האלה. אפשר שגם הפעם היה מי שהניח בטהרן שניתן יהיה לחמוק מאחריות ברורה באמצעות השימוש בבני חסות אלמונים לכאורה. זה יהיה עיקרו של המאמץ החקירתי כעת: לברר מי אחראי לפיגוע, ובהמשך לכך - מי שלח אותו. עבור ישראל מדובר בעניין בעל חשיבות רבה, ששווה להשקיע בו כל מאמץ, בניסיון (שלא בטוח שיצלח) לקרוע את המסיכה מעל פניה של איראן.