תקיפת ספינת הריגול של משמרות המהפכה של איראן אתמול באזור הים האדום, שבוצעה על-פי דיווחים בתקשורת הבינלאומית על-ידי ישראל, נועדה להעביר לאיראן שני מסרים עיקריים. ראשית, ישראל לא תשב בחיבוק ידיים בזמן שטהראן מנסה לשנות את המשוואה בין המדינות, בזירה הימית כאשר החלה לתקוף ספינות בבעלות ישראלית באזור מפרץ עומאן. המסר השני הוא כי איראן לא יכולה לפעול בחופשיות באזור הים האדום, אזור בעל אינטרס אסטרטגי ישראלי בשל הקרבה הגיאוגרפית והיותו צומת מרכזית למעבר סחורות מאפריקה ואסיה לאירופה.
לפי פרסומים זרים, ישראל תקפה כבר בעבר כלי-שיט איראניים כחלק מ"המערכה שבין המלחמות". מדובר בחודשים מאי-אוקטובר בשנת 2019 בים האדום, סמוך לחופי סעודיה. באחד המקרים דווח על פיצוץ עז במכלית נפט בבעלות איראנית, במקרה אחר מכלית נפט איראנית התפרקה, ומיכלית נוספת סבלה מ”קשיים טכניים” בעת ההפלגה.
מבחינת האיראנים, פעילות בזירה הימית היא אחת החוזקות המשמעותיות ביותר שלהם מבחינה צבאית. איראן מחזיקה בשני ציים ימיים – צי הים של צבא איראן וצי הים של משמרות המהפכה. לאיראנים גם אסטרטגיה צבאית ימית ברורה, המכוונות ללחימה של צד חלש נגד צד חזק ("לחימה א-סמטרית") באמצעות התקפת נחילים של סירות וספינות התקפה קטנות, ניידות ומהירות. מאז 2016, לאחר יציאת ארצות-הברית מהסכם הגרעין, איראן החלה לפעול בזירה הימית באזור המפרץ הפרסי נגד ספינות משא ומכליות נפט של מדינות שונות, ואף התגרתה בכוחות הצי האמריקני שנמצאו באזור. איראן אף הפילה מל"ט אמריקני מסוג "גלובל הוק "RQ-4A מעל מצרי הורמוז במימי המפרץ הפרסי. בנוסף, איראן משתמשת בזירה הימית על-מנת להעביר אמצעי-לחימה וסחר לא-חוקי לשלוחיה ובעלות-בריתה. בין-היתר היא מעבירה נשק דרך הים לחזבאללה ולכוחות האיראניים בסוריה, ונפט לסוריה.
בתקיפת ספינות בבעלות ישראלית במפרץ עומאן, איראן שידרה מסר לפיו ישראל תתקשה לפתח יחסי סחר כלכליים עם מדינות המפרץ כתוצאה מ"הסכמי אברהם". המשמעות היא איום על חופש השיט הישראלי באזור המפרץ הפרסי. עם זאת, וחרף הניסיון האיראני לשנות את המשוואה מול ישראל, יש לציין כי טהראן ממשיכה לדבוק במדיניות העמימות שלה, שנועדה לטשטש את זיהויה כאחראית לפעולות. בסופו של דבר טהראן אינה מעוניינת בעימות צבאי גלוי וישיר עם ישראל, ארצות-הברית או בעלות בריתה.
בשל האיום המשמעותי על חופש השיט הישראלי, בירושלים לא יכולים להסתפק בתגובה בודדת ועמומה, שלא צפויה להרתיע את איראן. במצב כזה, האפשרות שהאיראנים ייסגו מהניסיון לכפות על ישראל משוואה חדשה בזירה הימית, היא נמוכה מאוד. ישראל יכולה להגיב באופן נרחב וישיר יותר נגד איראן, במטרה להעביר להרתיע באופן מובהק את איראן ולהציב לה קווים אדומים.
בפני מקבלי ההחלטות עומדת אפשרות לנצל את חוסר הרצון של איראן להיקלע לאימות נרחב ופתוח, במיוחד בעת הזו שבה איראן מנסה להגיע להבנות עם ארצות-הברית על חידוש הסכם הגרעין, ולהעלות את רמת התגובות שלה נגד הניסיון של טהראן לשנות את המשוואה.
המטרה תהיה כפולה: מצד אחד להכות בעוצמה ביעדים איראניים, ומצד שני לצמצם את הסיכוי לתגובה איראנית שתוביל להסלמה, ומשם לפתיחת מלחמה כוללת שבה שני הצדדים אינם מעוניינים.
בנוסף להמשך הפעלת כוחות מיוחדים למבצעי קומנדו (כפי שפעלו במקרה הזה באמצעות מוקשים ימיים, לפי פרסומים בעיתונות הבין לאומית), התגובה הישראלית יכולה לכלול תקיפה מדודה של יעדים ואינטרסים איראניים מחוץ לאיראן – בדומה לנעשה בסוריה במסגרת "המערכה שבין המלחמות" – וכן ביצוע מתקפות סייבר בהיקף מוגבל נגד יעדים צבאיים של איראן ונגד תשתיות המשמשות את היעדים האלה. במקום להגיב, ישראל צריכה ליזום. רק כך תושג הרתעה.
עומר דוסטרי הוא חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון.
