כשחברה כמו 23andMe, שמחזיקה את אחד ממאגרי המידע הגנטיים הגדולים בעולם, קורסת כלכלית, זו לא רק דרמה של שווי שוק וצניחת מניות. זה רגע שבו אנחנו צריכים לעצור ולשאול: מה קורה לכל המידע שהיא צברה?
מאגר מידע, במיוחד כזה שכולל נתונים ביומטריים, רפואיים או גנטיים, הוא לא נכס רגיל שאפשר פשוט "למכור" אותו. הוא נשען על אמון. כל אדם ששלח רוק למבחנה האמין שהמידע שלו יהיה מאובטח, שמור ומוגן. אבל כשהחברה שמחזיקה במידע הזה מגיעה לפשיטת רגל, נשאלת שאלה מטרידה במיוחד - האם האמון הזה היה מוצדק?
בשנים האחרונות אנחנו רואים איך האתגרים סביב פרטיות, ניהול מידע ורגולציה רק הולכים ומתעצמים. זה כבר לא עניין של קובץ אקסל שדלף. זו שאלה של זהות, של זכויות, ושל השלכות ארוכות טווח על חיינו.
האירוע של 23andMe צריך להיות קריאת השכמה לא רק לחברות בתחום הבריאות, אלא לכל ארגון שמחזיק מידע רגיש על המשתמשים שלו: ממוסדות פיננסיים, דרך חברות ביטוח, קמעונאות, חינוך, טכנולוגיה ועד סטארטאפים עם טכנולוגיות מתקדמות או כאלה שמיישמים AI באופן נרחב. כל אחד מהם מחזיק פיסות מידע שיכולות להרכיב את הפאזל הכי אישי שלנו.
הרגולציות לא חדשות - אבל הן משתנות במהירות ומקבלות שיניים חדות יותר. בישראל עם עדכון חוק הגנת הפרטיות, באירופה עם חוק ה-AI, ובמדינות רבות נוספות עם מסגרות רגולטוריות מתהוות. אבל בפועל, האחריות היא של הארגונים. לא מספיק להיות "תואם רגולציה" על הנייר. נדרש שינוי תפיסתי: לא לראות פרטיות כעניין משפטי בלבד, אלא כחלק מהאסטרטגיה העסקית.
הלקח הכי חשוב? אמון אי אפשר לבטח. הוא נבנה לאורך זמן, ויכול להימחק ברגע. כדי לשמור עליו, צריך לדעת איפה המידע נמצא, מי ניגש אליו, למה, ואיך הוא מאובטח - גם ביום שאחרי.
בעתיד שבו AI לומד עלינו כמעט הכול, ואפליקציות יודעות יותר מהמשפחה הקרובה, שקיפות ושליטה על מידע אישי הן לא מותרות. הן הבסיס. לא מדובר רק במניעת מקרה חמור נוסף. מדובר ביצירת הזדמנות: לבנות מערכות שמציבות את הפרטיות כחזית החדשנות, שמחזקות את הקשר עם המשתמשים, ושמוכיחות שאפשר לעשות טכנולוגיה אחרת.
אם נלמד מהטעויות של 23andMe, אולי נוכל לא רק להימנע מהבאות, אלא גם להוביל שינוי אמיתי. ויותר מזה, כל מי שמנהל היום מערכת מידע מורכבת צריך לשאול את עצמו שאלה פשוטה: אם מחר החברה שלי תיכנס למשבר, האם אוכל להבטיח שהמידע שבידי יישאר מוגן, שמור ונגיש רק למי שצריך? זו לא שאלה תיאורטית. זה מבחן אמיתי לאמון, לאחריות ולחוסן ארגוני.
העתיד שייך לארגונים שיבחרו לשים את אמון המשתמשים במרכז - לא רק כשהכל הולך חלק, אלא דווקא כשמשהו משתבש.
גל רינגל הוא מנכ"ל ומייסד חברת MineOS, פלטפורמה לניהול פרטיות, אבטחת מידע וציות רגולטורי בארגונים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו