שודדי הקברים הווירטואליים: מוות של קרוב משפחה הוא מאורע כואב שתהליך ההתמודדות עמו מורכב, קשה ורגיש. יחד עם זאת, ישנם אנשים, או יותר נכון גנבים, שלא מתביישים לנסות ולגזור קופון גם במקרים כאלו. אז איך הפכו מודעות אבל למוקד משיכה עבור נוכלים באינטרנט?
התופעה המכוערת הזו זכתה לכינוי "פיראטיות הספדים", או באנגלית Obituary Pirating. אותם ה"פיראטים" העוסקים במלאכה הם למעשה נוכלים שסורקים את הרשת בחיפוש אחר מודעות אבל, משם הם מושכים את הפרטים האישיים של הנפטרים ועושים בהם שימוש כדי לייצר לעצמם רווחים (הסכום משתנה ותלוי בין היתר בחשיפה ומספר הצופים).
בין היתר מה שאותם אנשים עושים הוא פרסום באתרים, לרוב פיקטיביים, נרות ופרחים למכירה כביכול עבור לוויית המנוח או כמתנת ניחומים לקרוביו, לצד בקשה לתרומות. אחת הפלטפורמות בהן התופעה הפכה לנפוצה היא יוטיוב, שם ניתן למצוא ערוצים של אנשים היושבים מול המצלמה, כשהם מקריאים סיכומים של מודעות אבל של מנוחים אקראיים שאת פרטיהם אספו מהרשת מבלי שהכירו אותם או קיבלו אישור מקרוביהם.
אותם "פיראטים" מיומנים לרוב באופטימיזציה של מנועי חיפוש, וכך הם מצליחים להתמקם גבוה בחיפושים כשהמיקום הגבוה והחשיפה ברשת מאפשרים להם לנתב טראפיק לערוץ שלהם, לשלב פרסומות ולייצר לעצמם לא פעם הכנסה לא מבוטלת.
יתרה מכך, הם לרוב מציגים את הערוצים והאתרים שלהם כאותנטיים (זאת למרות שלרוב הם חובבניים גם בנראות וגם באיכות) ולא פעם ינסו כאמור למכור דרכם תשורות למשפחת הנפטר, כולל איסוף תרומות, כשכל ההכנסות מגיעות כמובן לכיס שלהם. למשפחות הנפטרים יש לציין, אין מושג על הקופה הנעשית מאחורי גבם ולרוב הם מגלים זאת רק במקרה בשיטוט באינטרנט.
השימוש בערוצי יוטיוב פיראטיים הוא התפתחות מדאיגה בשנים האחרונות, כשבערוצים מובילים מהסוג הזה יועלו לעיתים עשרות סרטונים בשעה. ומה בנוגע לאכיפה? מבחינה חוקית, באופן מצער, אין הרבה מה לעשות. הנוכלים יטענו לרוב שהם מוגנים מתביעה, שכן הם "רק" מקריאים סיכומים של מודעות האבל ולא מעתיקים אותן מילה במילה ולכן לא מדובר בגניבה או בהפרת זכויות יוצרים.