אדום עתיק: התגלתה העדות הקדומה ביותר לצביעת בדים באמצעות ״תולעת השני״

אריג אדום צבוע ב"תולעת השני", בן כ-3,800 שנה, התגלה במערות מדבר יהודה.

צבע השני, המוזכר בתנ"ך לצד התכלת והארגמן, נחשב לאחד הצבענים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק, ששימשו - לפי הציווי המקראי - לצביעת אריגי המשכן ובגדי הכהונה.

זו העדות הקדומה ביותר לאריג צבוע בכנימת האלון, אשר החוקרים מזהים אותו עם "תולעת השני" מהמקורות.

המחקר, המשותף לרשות העתיקות, לאוניברסיטת בר-אילן ולאוניברסיטה העברית, התפרסם השבוע בכתב העת Journal of Archaeological Science: Reports.

פיסת אריג בגוון אדום

צבע "תולעת השני" מוזכר במקרא 25 פעמים - לעיתים קרובות לצד התכלת והארגמן, הנחשבים לצבעים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק. הוא מוזכר בהקשרים של לבוש יוקרתי, שימוש באריגי המשכן, ובהקשרים פולחניים נוספים.

במסגרת פרויקט נרחב לזיהוי צבענים באריגים ארכיאולוגיים, בהובלתם של ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, פרופ' זהר עמר ופרופ' דוד אילוז מאוניברסיטת בר-אילן, הנתמך על ידי הקרן הישראלית למדעים, התגלתה פיסת אריג בגוון אדום בוהק, שהופק בעזרת כנימת אלון.

האריג הנדיר, שגודלו פחות מ-2 סנטימטרים, התגלה בשנת 2016 במערת הגולגולות, בחפירות שניהלו רשות העתיקות והאוניברסיטה העברית כחלק מפרויקט רחב להצלת נכסי מורשת המצויים במערות מדבר יהודה מפני שוד עתיקות.

בחפירה, שניהלו  ד"ר איתן קליין, ד"ר אורי דוידוביץ, רועי פורת ואמיר גנור, נחשף אריג אדום זעיר, שהועבר למחקר יחד עם עוד עשרות אריגים נוספים שנמצאו במערה. על אף גודלו הקטן, צבעו של האריג משך את עיני החוקרים שבדקו באמצעות מכשור אנליטי את מקור הצבע ומצאו שהצבע האדום שבו נצבעו חוטי הערב, העשויים צמר, הופקו מכנימת האלון.

לעומת זאת, חוטי השתי, העשויים פשתן, נותרו ללא צבע. האריג, תוארך באמצעות פחמן 14 לתקופת הברונזה התיכונה (1954-1767 לפנה"ס)

הופק מנקבת הכנימה

"הצבע הופק בעבר מנקבת הכנימה, החיה על עץ האלון", מסבירה ד"ר סוקניק, אוצרת ממצאים אורגניים ברשות העתיקות. "איסוף הכנימות הללו נעשה בפרק זמן קצר של חודש ימים, בעונת הקיץ, לאחר שהנקבות מטילות ביצים ולפני בקיעתן – אז, כמות הצבען בהן היא הגדולה ביותר. פרק הזמן הקצר שבו ניתן לאסוף את הכנימות, הקושי במציאתן בגלל גודלן הקטן - בין 8-3 מילימטרים, וצבעי ההסוואה שלהן המקשים על איתורן, כמו גם כמות הצבע המעטה שניתן להפיק מהן – הפכו את השימוש בהן ליוקרתי".

הצבע האדום מכנימות האלון הוזכר בתעודות מסחר עתיקות – למשל, בתעודות בכתב יתדות מאזור מסופוטמיה, המתוארכות לשנת 1425 לפנה"ס. "בתנ"ך, קרוי הצבע המופק מכנימות אלון בשם 'תולעת השני'", אומר פרופ' זוהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן.

השם "תולעת" במינוח הקדום, הוא שם כולל לחרקים שונים ולדרגות התפתחות שלהם. הזיהוי המקראי של הצבע עם יצור חי מגלה ידע זואולוגי מרשים, שכן הכנימה היא חסרת רגליים וכנפיים, עד כי חלק מסופרי הטבע היוונים והרומים, בכלל סברו שמדובר בגרגר של צמח.

במהלך ההיסטוריה, נעשה שימוש במינים שונים של כנימות להפקת הצבע האדום, ועד היום ניתן לראות בדרום אמריקה שימוש במין אחר של כנימת הקוצ'ינל, החיה על מיני צבר, עבור צביעת אריגים. 


לדברי ד"ר סוקניק, "זיהוי הצבען באריג העתיק נעשה בעזרת מכשיר ה- HPLC, שבדרך כלל משמש במעבדות ביולוגיה וכימיה, להפרדה ולזיהוי חומרים בכמויות קטנות, ומנוצל גם לטובת הארכאולוגיה. שימוש במכשיר אנליטי מתקדם זה, אפשר לזהות את הצבע עד רמת מין הכנימה, וניתן לקבוע בסבירות גבוהה שהאריג נצבע בעבר על ידי שימוש במין של כנימת אלון (Kermes vermilio) שיש בה את החומצה הקרמסית הנותנת את הגוון האדום".


פרופ' דוד אילוז מאוניברסיטת בר-אילן וראש היחידה למדעים במכללת בית ברל, ציין כי: ״על אף שהתברר שיש גם בארץ מין של כנימה החיה על אלון מצוי, ושניתן להפיק ממנה צבע אדום-כתום, התוצאות האנליטיות מצביעות על כך שבמקרה שלפנינו מדובר בשימוש במין של כנימה Kermes vermilio החיה על עץ אלון השני (Quercus coccifera) הנפוץ באזור מרכז ומזרח הים התיכון, בספרד, בצרפת, ביוון ועוד, אך אינו מצוי באזור ארץ ישראל".

על אף עושר של עדויות היסטוריות כתובות המעידות על היכרות עם הצביעה באמצעות כנימות אלון בעולם העתיק ככלל, עד היום נמצאו בעולם מעט מאוד אריגים הצבועים בכנימות, שהינם קדומים לתקופה הרומית.

האריג ממערת הגולגולות, מהווה – ככל הידוע, את העדות הקדומה ביותר לאריג צמר הצבוע בכנימת האלון.

"על אף שקשה לדעת כיצד הגיע האריג אל המערה במדבר, האריג שלפנינו מהווה עדות חשובה על הידע בצביעת סיבי צמר ועל השימוש בכנימות להשגת הצבע האדום כבר בתקופה הברונזה התיכונה – לפני כ- 3,800 שנה", אומר ד"ר אורי דוידוביץ, ממנהלי החפירה במערת הגולגולת מטעם האוניברסיטה העברית.

"הממצא החשוב מצמצם את הפער בין המקורות הכתובים לממצא הארכיאולוגי, ומהווה עדות חשובה לכך שתעשיית צביעת האריגים היתה - כבר בשלב זה, מבוססת דיה לצביעה בעזרת בעלי חיים", מוסיפה ד"ר סוקניק.  "האריג הנדיר מעיד על קשרי מסחר ענפים כבר בתקופה זו, ויכול ללמד על הימצאותה של אוכלוסייה מהמעמד הגבוה".