השחקן. כמה החמצות, בכמה גמרים, במדי הנבחרת הלחוצה בתולדות המשחק, גזרו את גורלו של גונסאלו היגוואין בטרם עת. בעודו שחקן פעיל וכובש, הפך הארגנטינאי לחלוץ שנמדד אך ורק על פי מדד הלוזר־לוזר. אם יבקיע, אחלה, הגול ייכנס לסטטיסטיקה, אבל אם יחמיץ - או־הו! זה כבר ייכנס לתודעה.
התדמית שנבנתה לו היתה כל כך יצוקה, שפיפיטה בקלות יכול היה להפוך לשחקן ללא מטרות רווח. ל־"L" גדולה שכולם ממתינים לפאשלה שלה ברגע האמת, לחלוץ מטרה שמטרתו היחידה היא לא להיות מי שאחראי להפסד.
היגוואין כבר היה בדרך לשם. הוא מצא את עצמו בקבוצות בצלמו - מילאן וצ'לסי - אבל בקיץ האחרון החליט להילחם על מקומו, ובעיקר על גורלו. אם יש מקום שבו אפשר להמיר לוזר בווינר, הוא ידע, הרי זאת הקבוצה מטורינו. את העבר הוא השאיר מאחוריו, את המספר המיר מ־9 ל־21 (תאריך ההולדת של בתו), וכך יצא לדרך חדשה כאדם חדש שמחפש לבנות תדמית חדשה. השער מול אינטר, שהעלה את יובה לפסגה, היה הרביעי שהוא כובש בסן סירו בשלושת ביקוריו האחרונים והשלישי העונה, אחרי שכבש גם מול נאפולי ולברקוזן. בקצב בחירת השערים הזה, לא תהיה ברירה אלא להכריז על היגוואין כחלוץ הלוזר הכי ווינר בעולם.
השיא. כשקרלוס ולה עשה בינואר 2018 את המעבר מריאל סוסיאדד ללוס אנג'לס FC, יודעי דבר טענו שהמקסיקני בסך הכל רצה להתקרב לספורט האהוב עליו באמת: כדורסל. כי כדורגל, כך לפחות הוא סיפר, מעולם לא היה בראש מעייניו. בראיון מפורסם מ־2014 הסביר: "כדורגל זה נחמד, אבל ברגע שהמשחק נגמר זה לא מעניין אותי ואין לי רצון או כוח לדבר על זה".
קרלוס ולה (משמאל). את מה שלא מצא בארסנל ובריאל סוסיאדד, גילה בלוס אנג'לס // צילום: USA TODAY Sports
אם כן, לא מפתיע לגלות שאת עונת ה־MLS הסדירה סיים ולה בשלשה. החלוץ בן ה־30 כבש שלושער ב־1:3 על קולורדו ראפידס, ושבר בכך את שיא הכיבושים לעונה אחת ב־MLS כשנעצר על 34 שערים ב־31 משחקים, אשר להם יש להוסיף עשרה בישולים. 14 שנים אחרי שהוביל את מקסיקו עד גיל 17 לזכייה באליפות העולם והפך בעל כורחו לתקווה של מדינה חולת כדורגל, ולה מצא סוף־סוף את המקום שבו יוכל לעסוק בזה ולהישאר בריא.
את מה שלא מצא בארסנל של ארסן ונגר, בריאל סוסיאדד ובנבחרת מקסיקו, גילה ולה בלוס אנג'לס שטופת השמש - מקום שבו אפשר גם לעבוד ברגוע בכדורגל וגם ליהנות מכדורסל איכותי, בוודאי בעונה הקרובה.
הגול. כשהגיעה הדקה ה־77 שלשום בקאמפ נואו, ולוח התוצאות הראה 0:3 בלי שמו של לאו מסי ברשימת הכובשים, סביליה ידעה שהיא ניצבת מול בעיטה חופשית שדינה אחד: כדור ברשת. כקורבן מספר 1 של הרוצח מספר 1, היא עוד ניסתה להילחם בגורלה כשהעמידה חמישה שחקנים בחומה, שלחה את דניאל קאריסו לסגור את הקורה הקרובה והשכיבה את מוניר על הדשא למקרה שהארגנטינאי יגלגל. הכל ניסתה, אבל לא היה לה פרומיל סיכוי להינצל.
כי לא רק שמסי כבש מולה 35 שערים ב־36 משחקים עד לאותו רגע, הליגה הספרדית העבירה שבעה מחזורים ו־77 דקות בלי גול שלו, והעולם כולו העביר כמעט ארבעה חודשים בלי אחד כזה. ברור לכולם שיבוא יום ולא יהיו עוד גולים של מסי, זה הרי בלתי נמנע, אבל ברור גם שהיום הזה עוד רחוק מלהגיע. כפי שזה נראה - כל עוד סביליה קיימת, יש גבול לפרק הזמן שבו צריך לחיות בלי גול של הכובש מספר 1.
