תוצאת משחק ההכנה של ארה"ב מול וויילס בשבוע שעבר מתעלמת באלגנטיות מהסיפור. 0:0 אפרורי עשוי לייצר תחושה שהמשחק הזה לא שווה התייחסות מיוחדת, אולם מבט על דף ההרכבים מבהיר שכדאי מאוד להתעכב על האמריקנים. זאת משום שבמשחקה הראשון זה תשעה חודשים, נבחרת ארה"ב, שהערב (שני, 21:45) תשחק מול פנמה, העמידה הרכב שכולל שחקנים ממנצ'סטר סיטי, יובנטוס, ברצלונה, ר.ב לייפציג, ולנסיה ובורוסיה דורטמונד.
בין המחליפים היו שחקנים מוולבס, בואבישטה, ליל ואפילו מאינטרנסיונל הברזילאית. הגיל הממוצע של ההרכב הזה היה 22, ושישה שחקנים רשמו מול הוולשים הופעת בכורה. יותר משהיה זה משחק כדורגל, היתה זאת תצוגה: ארה"ב הציגה לעולם את הדור החדש שלה - צעיר ואירופי - והסקרנות גדולה.
הרבה דברים קרו בכדורגל האמריקני ב־285 הימים שעברו מאז משחקה האחרון של הנבחרת מול קוסטה ריקה (ניצחון 0:1). בזמן הזה ווסטון מק'קני הצטרף ליובנטוס, סרג'יניו דסט הפך לאמריקני הראשון שמייצג את ברצלונה בליגת האלופות, יונוס מוסה האנגלי בחר לייצג את ארה"ב ובמקביל הפך בגיל 17 לכובש הזר הצעיר ביותר בתולדות ולנסיה, ג'יו ריינה ערך הופעת בכורה בהרכב דורטמונד וגם כבש שער בכורה לפני יום הולדת 18, וכריס ריצ'רדס בן ה־18 ערך הופעת בכורה בבאיירן מינכן ואף בישל לרוברט לבנדובסקי.
כשמוסיפים לחבורה הזאת את השוער זק סטפן בן ה־25 שעבר למנצ'סטר סיטי, טיילר אדאמס בן ה־21 מר.ב לייפציג, ג'וש סארג'נט בן ה־20 של ורדר ברמן וכריסטיאן פוליסיק הפצוע של צ'לסי, מקבלים את מה שמוגדר "דור הזהב של הכדורגל האמריקני". "יש פה שחקנים שמשתפים פעולה עם מסי ורונאלדו על בסיס קבוע", אמר השבוע אדאמס, "כך שהם יכולים להביא איתם לנבחרת את הידע שאיתו הם מתפתחים בקבוצות האירופיות שלהם".
זאת כמובן לא הפעם הראשונה שכדורגלן אמריקני משחק באירופה. עד לא מזמן ארה"ב היתה יצואנית שוערים נפלאה עם קייסי קלר, ברד פרידל וטים הווארד, וגם בגזרת שחקני השדה היו לה את מייקל ברדלי, לנדון דונובן, קלינט דמפסי, ג'וזי אלטידור ואחרים. אלא שבאותם ימים השחקן האמריקני שיחק בקבוצות דרג שני (מלבד דונובן שנכשל בבאיירן), והיו מעט מאוד אמריקנים בכל נקודת זמן.
היום הסיפור אחר לגמרי. אמריקנים רבים גדלים במחלקות נוער של קבוצות אירופיות גדולות, וההצלחה שלהם גדולה. עקב כך קבוצות בכירות מאירופה עוקבות מקרוב אחר הליגה האמריקנית והאקדמיות המתפתחות, והכדורגלן האמריקני הפך מבוקש מאוד. לדוגמה: בקרוב מאוד ברנדן ארונסון בן ה־20 יעזוב את פילדלפיה יוניון לטובת ר.ב זלצבורג, ונוסף על כך, ההצלחה של סרג'יניו דסט ושל קונראד דה לה פואנטה בברצלונה הולידה עניין של הקטלאנים גם בג'יאנלוקה בוסיו בן ה־18 מספורטינג קנזס סיטי ובקייד קוול בן ה־17 מסאן חוסה ארת'קווייק.
בזכות פוליסיק, ריינה, דסט ואחרים, המניה של השחקן האמריקני בעלייה חדה והתזמון של המגמה הזאת לא יכול היה להיות טוב יותר. כזכור, נבחרת ארה"ב לא היתה בגביע העולם ברוסיה ב־2018. מאז 1990 היא הופיעה בכל גביע עולמי, שלוש פעמים הגיעה לשמינית הגמר וב־2002 אפילו התברגה בשמונה האחרונות, אבל ההפסד לטרינידד וטובגו ב־2017 - זה שהשאיר אותה מחוץ למונדיאל - הבהיר לאמריקנים שהם זקוקים לדם חדש ואיכותי יותר.
באותו משחק היו בהרכב שבעה שחקנים בני 28 ומעלה, ורק שלושה ששיחקו אז בקבוצה אירופית: בובי ווד מהמבורג, דיאנדרה יידלין מניוקאסל והכוכב הצעיר של בורוסיה דורטמונד כריסטיאן פוליסיק, אז בן 19. התקשורת האמריקנית הכתירה את ההפסד הזה כמביך ביותר בתולדות הנבחרת, וברור שהיה צורך במהפכה.
יש שיגידו שהמהפכה התחילה מזמן ושהיא עדיין בתהליכים, אבל האכזבה של 2018 האיצה את ההבנה שהמפתח הוא פיתוח השחקן המקומי. ובאמת, אחרי שהוכנסו כמה חוקים שמחזקים את מעמדו של השחקן האמריקני הצעיר, אקדמיות רבות צירפו מאמנים איכותיים והשקיעו בנוער. רבים מכוכבי הדור הנוכחי אמנם גדלו באירופה והתחילו שם, אבל אחרים כמו ריינה, מק'קני ואדאמס יצאו בגיל צעיר בזכות הליגה המקומית.
"יש פה נבחרת צעירה שאני מאוד גאה בה", סיכם המאמן גארי ברהאלטר, שעליו מוטלת המשימה להמיר את הגאווה בהישגים חסרי תקדים עבור האמריקנים.
