שלום קר: כך הספורט מושפע מהתדרדרות היחסים בין ישראל לירדן

״הנורמליזציה - בגידה!״ (التطبيع خيانة!). מרכז העיר עמאן, מוקדם יותר השבוע. כמה עשרות אוהדי אל-ווחדאת, המועדון הפופולרי ביותר בירדן, שמגיע ממחנה הפליטים הפלשתינים בדרום מזרח העיר ונושא את דגל הזהות הפלשתינית במדינה, הפגינו מחוץ למשרדי המועדון. הדרישה - שהקבוצה לא תופיע למשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות של אסיה נגד שבאב אל-אהלי דובאי מאיחוד האמירויות, כי בשורותיה של הקבוצה האמירתית משחק שחקן ישראלי.

זהו כמובן מואנס דאבור, חלוץ נבחרת ישראל לשעבר, שבפעם השנייה מאז עבר לשחק במפרץ הוגרל לשחק מול אל-ווחדאת ועוד לפני שדרך בעמאן, משך בעל כורחו אש - ולא בקטע חיובי. למה לא חיובי? כי את הווחדאתים לא מעניינת העובדה שדאבור הוא ערבי, או שפרש מנבחרת ישראל אחרי מתיחות עם הקהל סביב פוסט שכתב על מסגד אל-אקצא. מבחינתם דאבור הוא קודם כל ישראלי, ובשבוע האחרון היחסים בין ישראל לירדן שבו לכותרות.

הסיבה הראשית לכך היא הפגישה בוושינגטון בין נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, למלך ירדן עבדאללה בן חוסיין, בנוגע לחלקם של הירדנים בתכנית של טראמפ לפתרון המלחמה בעזה. מבחינת הירדנים, העברתם של תושבי עזה למדינות אחרות לא באה בחשבון.

למרות זאת, עם הנשיא לצידו, אמר המלך: ״בשלב ראשון נקלוט (ירדן) כ-2,000 ילדים עם סרטן ובמצבים רפואיים קשים, נקשיב לתכנית של המצרים וננסה להתקדם איתם״. לאחר מכן פרסם הצהרה בה התנגד להגירה של עזתים מהרצועה והתנער ממה שהתפרש כאילו ירדן תומכת בעידוד הגירה כזו.

בעוד נראה כי מלך ירדן משתף פעולה עם התכנית של טראמפ לפינוי הפלשתינים מעזה, לפחות אופרטיבית, ניכר כי הוא לא עושה את זה מתוך רצון גדול לעזור לעזתים, או לחלופין לישראל. מאז הסכם השלום שנחתם בין ישראל לירדן באוקטובר 1994, עברו הרבה מים בנהר הירדן. בעוד בתאומים ביטחוניים, כלכליים וחקלאיים המדינות משתפות פעולה, בפן המדיני, הפוליטי ובעיקר החברתי והתרבותי יש נתק אדיר.

אצל שכנתינו ממזרח חיים כשלושה מיליון פלשתינים, רובם אזרחים וכ-700,000 מהם פליטים. כמעט 40 אחוז מהאוכלוסייה. הדעה הרווחת ביניהם על ישראל ידועה וצפויה לכל ומאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023 זה רק החמיר.

״עם אחד, לא שני עמים״ הוא הסלוגן הנפוץ ביותר במשחקי קבוצת אל-ווחדאת. הדעה הזו רווחת בקרב רבים מהפלשתינים בירדן. כמי שרואים עצמם כפלשתינים לכל דבר ועניין, עניין הנורמליזציה עם ישראל, גם דרך הספורט, הוא אקט שנחשב בעיניהם כבגידה. לכן הם שרו את מה ששרו השבוע מול משרדי המועדון. זו לא התקרית היחידה שמבטאת את האופן שבו הירדנים תופסים את ישראל.

בשבוע שעבר, איגוד הסיף הירדני החליט לבטל את השתתפות הנבחרת הירדנית מגביע הסבב האירופי שנערך בפולין בשל השתתפותם של מתחרים ישראליים. שחקני הנבחרת, ג'עפר אל-דג'אני ומנת'ר אל-אבדאללת, רשמו ניצחונות בשלושת הסיבובים המוקדמים, אך ברגע שגילו שישנם מתחרים ישראלים בתחרות, הוביל את יו"ר האיגוד להכריז על פרישתם מהתחרות – צעד שזכה לתמיכה רחבה בירדן וברחבי העולם הערבי.

״כל הכבוד להתאחדות הסיף על ההחלטה לפרוש״, ״עכשיו נאחל בהצלחה לנבחרת הכדורסל שתעשה אותו דבר״, כתבו גולשים ירדנים רבים אחרי הפרישה של הסייפים הצעירים, כשהם מסתכלים אל הקיץ הקרוב, בו נבחרת הכדורסל עד גיל 19 שלהם תשתתף באליפות העולם שתערך בשווייץ. למרבה ההפתעה, היא הוגרלה לשחק באותו הבית עם נבחרת ישראל.

״הסנטימנט של הירדנים כלפי ישראל הוא שלילי מאוד כרגע״, מסביר ל׳ישראל היום׳ ווחיד, עיתונאי ירדני שהעדיף לדבר לציטוט לא בשמו המלא. ״אם לפני המלחמה עוד הייתה אדישות כללית והבנה שאנחנו שכנים ויש תיירות ושיתופי פעולה מסוימים, אז גם אם לא הכל מושלם ויש פוליטיקאים קולניים, לפחות היה שקט. כעת עם המראות מעזה רבים בירדן הפכה לקיצוניים יותר ביחסם לישראל״.

במובן הזה, נדמה כי הביטוי ׳שלום קר׳ מעולם לא היה מתאים יותר כדי לתאר את היחסים בין ירדן לישראל. ב-2023, כשדאבור שיחק נגד אל-ווחדאת, זה קרה בדובאי, ואחרי סערה שלמה שהגיעה עד הפרלמנט הירדני, הוא הבקיע שער אדיר והדיח אותם מהמשך הטורניר. הפעם, אוהדי אל-ווחדאת החרימו את המשחק וביציעים ישבו כמו עשרות אוהדים שעשו את הדרך מדובאי.

שבאב אל-אהלי, אותה מאמן אקס מכבי תל אביב פאולו סוסה ולצד דאבור משחק גם בוגדן פלאניץ׳, לשעבר בלם מכבי חיפה, ניצחה 0:2. דאבור נכנס כמחליף בדקה ה-75, למרבה האירוניה והסמליות, במקום כובש הצמד - האיראני סרדר אזמון.

עם היחס שדאבור קיבל שוב מאוהדי אל-ווחדאת, הפרישה של נבחרת הקדטים בסיף ותכנית טראמפ לפתרון בעזה והתפקיד שהוא מייעד לירדן בה, לא מן הנמנע שנראה את הירדנים לא מופיעים למשחק מול ישראל ואף פורשים מאליפות העולם בכדורסל עד גיל 19 בשם ההתנגדות לנורמליזציה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אם יעמדו בלחץ החברתי והפוליטי מהבית, שברור שיגיע, ויעלו לשחק, אולי זה יסמל התחלה חדשה ביחסים בין המדינות. אבל כמו שאומרים במזרח התיכון, עד הקיץ, אללהו כביר - אלוהים גדול.