זה נגמר. SE ACABO. נטפליקס העלתה לא מכבר סרט חדש, בשם הזה, שמביא את סיפור הזכייה של נבחרת הנשים של ספרד בגביע העולם - אבל בעיקר את כל מה שקרה בהמשך. העלילה המדהימה ששינתה את פני הכדורגל הספרדי לנצח, ולא פחות - השפיעה באופן דרמטי על החברה הספרדית כולה.
בגדול, הסרט לא מפיל מהכיסא אף חובב כדורגל שעקב בקיץ 2023 אחר המונדיאל שהתקיים באוסטרליה ובניו זילנד, ובמיוחד אחר ההתנהלות השערורייתית של לואיס רוביאלס, שהיה אז נשיא ההתאחדות הספרדית.
אבל בואו נאמר את האמת - רוב חובבי הספורט בעולם, בוודאי בישראל, לא ממש עוקבים אחר כדורגל הנשים, גם אם מדובר בטופ העולמי. ולכן עבור מרבית הצופים יש כאן לא מעט גילויים מסעירים וקווי עלילה לא מוכרים.
במשך 90 דקות הסרט משרטט באופן מדויק את ההיסטוריה של כדורגל הנשים בספרד בשנים האחרונות. כיצד הפך מענף ספורט שולי, שהגברים המנהלים אותו מתייחסים אליו בזלזול ובשוביניזם, למשהו גדול ועוצמתי. אבל זה הרבה מעבר לכך. זהו בעצם המאבק של הנשים כולן כנגד השוביניזם, כנגד היוהרה והכוחניות הגברית, במיוחד במדינה מאצ'ואיסטית כמו ספרד.
אבל לפני שנגיע לסרט עצמו, מתברר שגם נטפליקס עצמה נפלה בפח השוביניזם. כותרת המשנה של הסרט המקורי, בספרדית, היא "היומן של האלופות". אבל מישהו בנטפליקס סבר שזו כותרת לא מושכת מספיק לעולם שמחוץ לספרד, והחליט שכותרת המשנה באנגלית תהיה: "הנשיקה ששינתה את הכדורגל הספרדי". אופס. מיותר לציין שגם התרגום בעברית הולך בכיוון הזה.
אין ספק שמדובר בהחלטה מודעת. כי כנראה להביא את סיפורן של הכדורגלניות הספרדיות במונדיאל יעניין פחות את הצופה הממוצע בעולם הגדול מאשר סיפור סנסציוני על נשיקה אסורה, הטרדות מיניות - ובקיצור, כוח וסקס.
מבחינה מסחרית ההחלטה מובנת. אבל על מה התלוננו השחקניות אחרי שחזרו הביתה עם גביע העולם ההיסטורי? על כך שהזרקור נלקח מהן, ובמקום להתמקד בהישג הספורטיבי המדהים, התקשורת עסקה באובססיביות בנשיקה האסורה ובמאבקי ההישרדות הכוחניים של רוביאלס. והנה נטפליקס ממשיכה בעצם באותו הקו.
ואחרי שאמרנו את כל זה, מדובר בסרט מרתק, שחושף את המאבק ארוך השנים של הכדורגלניות בספרד להכרה ולהערכה. מה שמדהים הוא שגם אחרי שהפכו לאלופות עולם עדיין היו רבים שזלזלו בהן, שהתייחסו אליהן כאל נערות פוחזות, קלות דעת ובעייתיות.
עד כמה שזה יישמע הזוי, רוביאלס והאיש שלו בנבחרת, המאמן חורחה וילדה (שהשחקניות בזו לו), ראו בזכייה במונדיאל ניצחון אישי שלהם - גם על השחקניות עצמן, שניסו כמה פעמים להתמרד על היחס הלא הוגן שקיבלו.
איוונה אנדרס, הקפטנית באותה תקופה, אמרה: "אחרי כל כך הרבה עבודה, אחרי כל כך הרבה מאמץ שהשקענו - הם גנבו לנו את זה". למרות שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו נחשפים להתנהגות המבישה של רוביאלס, בסרט הדברים נכנסים להקשר הנכון. כפי שהעיד עליו אחד מבני משפחתו: "יש לו אובססיה לכוח, לכסף ולנשים".
עם שריקת הסיום של משחק הגמר, שבו ספרד ניצחה את אנגליה 0:1, רוביאלס אחז במפשעתו אל מול העולם כולו, כאשר מטרים ממנו ניצבות מלכת ספרד לטיסיה ובתה.
לאחר מכן הוא "הרכיב" את ג'ני הרמוסו על כתפיו, ואז כמובן הגיעה גם אותה נשיקה, שמבחינתו של רוביאלס "היתה בהסכמה". הרמוסו, למרות לחצים עצומים שהופעלו עליה ועל בני משפחתה, לא חזרה בה מעמדתה שהנשיקה ממש לא היתה בהסכמה.
"לפני שעלינו למטוס בדרך מאוסטרליה הביתה ג'ני אמרה שלוחצים עליה לתת הצהרה כדי להגן על רוביאלס", אמרה אמנדה גוטיירס, נשיאת איגוד השחקניות, "היא אמרה: 'למה שאעשה את זה? אבל אני מוטרדת, כי לא יפסיקו ללחוץ עלי'".
לאיה קודינה הוסיפה: "ג'ני היתה הרוסה והיא התחילה להבין את כל מה שקורה. ידענו שאנחנו כמעט בבית. היא נראתה מודאגת ומפוחדת". שחקניות אחרות התבקשו להתראיין לתקשורת ולומר שמה שקרה לא היה רציני, והיה חלק מהאופוריה אחרי הניצחון הגדול. הן כמובן סירבו.
באותם ימים סוערים נראה היה שלרוביאלס אין ברירה והוא ייאלץ להתפטר, אבל אז, חמישה ימים לאחר האירוע, נשיא ההתאחדות עלה לנאום והדהים כשזעק מהפודיום ארבע פעמים ברציפות: "אני לא אתפטר!"
זה היה הרגע שבו החלה המהפכה האמיתית. זה היה הרגע שבו אלכסיה פוטייאס כתבה ברשתות החברתיות "SE ACABO". שתי המילים הללו הפכו להאשטאג, לסמל חובק עולם, ל"מי־טו" החדש. באותו יום הודיעו 81 שחקניות ספרדיות - כולל כל ה־23 שזכו בגביע העולם - שלא ישחקו עוד בנבחרת, עד שרוביאלס יודח מתפקידו.
"דרשנו שינוי, כי המערכת לא היתה יכולה להישאר כך", אמרה פוטייאס, "אחרי מה שכתבתי זה התפוצץ. לא היתה דרך חזרה". בסופו של דבר רוביאלס התפטר, ואחריו הודח גם המאמן וילדה - שמונה לתפקיד בעיקר בשל כך שאביו היה חבר אישי של רוביאלס.
הסרט מתייחס גם למה שקרה לפני אירועי המונדיאל, למשל לתקופה שבה איגנסיו קרדה היה מאמן הנבחרת במשך 27 שנים, אף שלא זכה בשום תואר. "הוא התייחס אלינו כאילו היינו הילדות הקטנות שלו", מספרת השוערת לולה גייארדו. השחקניות מספרות שהוא היה צובט אותן במקומות אינטימיים ומפזר הערות וולגריות והומופוביות.
השוערת סנדרה פאניוס מספרת כי קרדה אמר לה: "מה שאת צריכה זה... טוב". מעבר לכך הוא היה מאמן גרוע. השחקניות מתבדחות על אותו תדרוך טקטי, שבו קרדה הציב 12 שחקניות על הלוח.
אגב, דברים דומים קרו גם בנבחרת ישראל.
אחד ממאמני העבר של הנבחרת הציב יום אחד בתדרוך שתי שוערות בשער.
בסרט שאותו ביימה ג'ואנה פארדוס נחשף העולם שמאחורי הקלעים של כדורגל הנשים, שבספרד, כמו כמעט בכל העולם, עדיין מנוהל על ידי גברים.
השחקניות מספרות שווילדה היה בודק בחשאי מה יש להן בתיקים, והיה נכנס בלילה לחדריהן כשהן במיטות. פוטייאס אמרה: "ההרגשה היתה שההתאחדות עסקה בנבחרת ללא רצון אמיתי, רק כי הם היו מוכרחים".
אין ספק שהשחקניות הספרדיות חוללו מהפכה אדירה. מה שהיה בעבר כבר לא יהיה. כעת הן מקבלות כבוד והערכה אמיתיים, והסרט רק מחזק זאת. אבל המצב עדיין לא אידיאלי, כפי שמסכמת הבלמית אירן פארדס: "עדיין יש דרך ארוכה ללכת, אבל עכשיו אנחנו לפחות יודעות שיש הרבה אנשים שתומכים בנו ועומדים מאחורינו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו