ברשותכם סיפור קצת אישי שמחזיר לשעות הלילה של ה-18 בדצמבר 2022. בסיומה של משימה עיתונאית מאוד נעימה - נשלחתי לפריז לצפות שם בגמר גביע העולם. את יום המשחק והיום שלפניו ביליתי במגרשים האינסופיים של בונדי וסיינט דני בצפון פריז. כולל מועדון א.ס בונדי שהוא המקום בו קיליאן אמבפה החל לשחק כדורגל. ארגנטינה ניצחה בפנדלים, צרפת הפסידה את גביע העולם, אבל פריז נאמנה לתדמיתה לא שקעה באבל.
ראשית, רבים ידעו להעריך את יומו של ליאו מסי, שבאותה תקופה עדיין היה פריזאי. ושנית היה סיפור המשחק. צרפת פתחה רע ונקלעה לפיגור 2:0. ככל שהתקדם המשחק נוספו להרכב יותר ויותר פריזאים צעירים - חמישה משבעת המחליפים היו ילידי העיר. הארגנטינאים נפלו מהרגליים בנסיון לרדוף אחריהם. קילין אמבפה כבש שלושער. רק השטן - קצה רגלו של אמיליו מרטינז - מנעו מצרפת גביע שני בקאמבק היסטורי.
האם היה תסריט טבעי מכך שהילדים הפריזאים יתבגרו, אמבפה יוביל אותם, והם ישלטו בכדורגל הנבחרות? אולי על הדרך פריז סן ז׳רמן, שעמדה להשיל מעצמה את ניימאר ומסי, תשלוט באירופה?
וזו הייתה פחות או יותר האווירה בקפה-בר בו ישבתי בסוף הערב לא רחוק מהפנתאון. אוהד מקומי אמר לי בשקט את המשפט הבא: "פה זה לא גרמניה, פה זה פריז. דברים לא הולכים מסודר מנקודה לנקודה. אתה מבין את זה?".
עוד מעט שנתיים למשחק והוא נראה זכרון רחוק. בצרפת לכאורה השורה התחתונה סבירה. היורו הסתיים כשצרפת מודחת רק בחצי הגמר - אבל בשיאים של כדורגל עלוב. שער שדה בודד בחמישה משחקים. למאמן דידייה דשאן, עם סגנון כדורגל הגנתי והצמדות לכוכבים וותיקים ומזדקנים יש חלק. אבל אמבפה הוא יותר הסיפור. הוא נראה חיוור ועייף ורחוק מהסופה בדמות כדורגלן שהיה למשל בקטאר.
זה היה העניין הראשון אי פעם שבאמת השתבש בסיפור עלייתו ונפילתו של אמבפה בנבחרת. ליגת האומות היא בינתיים המשך של גרמניה. זה סיפור של נבחרת שהקפטן שלה מסופסל על ידי המנג׳ר ובסדרת המשחקים אחר כך מנהל משא ומתן פומבי בשאלה אם הוא פצוע ובינתיים משחק בליגת האלופות - על אדמת צרפת.
השורשים לסיפור הזה? די ברורים. כשבגיל 23 נשיא צרפת, לא מדינת עולם שלישי ענייה, מתערב אישית שיישאר לשחק בקבוצה הפריזאית כחלק מהסכם כללי בין ארצו לקטאר - השחקן מפנים את המסר לגבי מעמדו לעומת מאמנים, מועדונים ושחקנים אחרים.
לואיס אנריקה, מאמן פריז, לא מסתיר את שמחתו לא לאמן יותר את אמבפה. פ.ס.ז' נראית כמי שקצת סיימה את תפקידה עבור קטאר אחרי שגביע העולם נערך - וזה יעשה לה בעתיד טוב.
לדשאן הייתה האפשרות לצנן את הסיפור הזה. להגיד שלוח המשחקים הבינלאומי הוא מטורף. נוסף על עומס בלתי אפשרי מצופה מאמבפה לשחק בקיץ גם בגביע העולם המגוחך לקבוצות. צרפת הייתה יכולה להודיע שבליגת האומות משחק סגל נסיוני. אבל הוא בוחר לתת לו להתבשל בביקורת ציבורית.
פתאום משחק מול 3,000 צופים בבודפשט מול ישראל הלא-הכי-רלוונטית מביא מבול של דעות לגבי מחויבותו של אמבפה כקפטן. כל כוכב עבר צרפתי שאולי שאלתם "איפה הוא היום?" מגיב בטור מיוחד והשוואות למחויבות שהייתה לזידאן ולפלטיני. במדריד לעומת זאת - ציפוף שורות של המנג׳ר והשחקנים סביב אמבפה - כי ככה זה ריאל.
תקשורת משועממת בשלב של העונה בה לא קורה יותר מדי? דשאן כנראה מרגיש שאמבפה הוא כרגע מטרה נוחה בכדי להסיט את הדיון מנושאים כמו "איך צרפת משחקת". והיסטורית סכסוכי מאמן לאומי-שחקן דווקא מתקדמים בצרפת יפה מנקודה לנקודה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו