בשבוע שעבר תקרית אלימה שבה הותקף אוהד הפועל חיפה בכדורסל על ידי חבורת בריונים, אוהדי הפועל ת"א, עמדה במרכז השיח הספורטיבי והתקשורתי בישראל, ובצדק. אלימות כזו היא דבר חמור, ואסור שתקרה במגרשי הספורט בארץ ובכלל, ועם התוקפים יש למצות את הדין ולהרחיקם לצמיתות מהמגרשים.
עוד באותו הערב השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הורה למשטרת ישראל לבחון את סגירתו המיידית של אולם הדרייב־אין (היכל שלמה). "אין לי כוונה להכליל את כל אוהדי הפועל, ואין לי ספק שיש מתוכם נורמטיביים", צוטט השר והמשיך: "אבל יש תופעה חוזרת ונשנית של אלימות מצד אוהדי הפועל - הגיעה השעה לטיפול שורש".
אם נתעלם מההיסטוריה של בן גביר כעורך הדין של ארגון לה פמיליה במשך שנים, וגם מהשתיקות הרועמות שלו אחרי התפרעויות שלו העונה, ולמרות העובדה שבעזרת מצלמות וטכנולוגיה בסיסית אפשר בקלות לעצור רק את המעורבים בתקרית המדוברת, על פניו - יש משהו במה שאומר השר. זה לא סוד שהאלימות בספורט הישראלי, לא רק בכדורסל, נמצאת במומנטום מדאיג בשנה האחרונה. פריצות למגרש, זריקת אבוקות לכר הדשא, היתקלויות בין מחנות אוהדים מחוץ לאצטדיונים ועימותים עם שוטרים. נראה שאוהדים בעייתיים מכל הקבוצות משתתפים בדרך זו או אחרת בהידרדרות, וטיפול שורש אכן נחוץ.
ואכן, הפועל ת"א נענשה קולקטיבית בארבעה משחקי רדיוס עם קהל, ואולם הדרייב אין אכן נסגר מיידית לשימוש על ידי הקבוצה ל־30 יום. פעולות אלו נלוו להתבטאויות קשות של בן גביר נגד אוהדי הקבוצה: "נגמרו הימים שהאנרכיסטים האלה, שיש בהם אוהדים של הפועל ת"א... מקללים את צה"ל, זורקים חפצים על שוטרים ומרביצים לאוהדים אחרים, כמעט רוצחים, ושום דבר".
מעבר לזה שהדברים אינם מדויקים (אוהדי הפועל ת"א לא קיללו את צה״ל, ועשרות מהם לחמו, נפצעו ונפלו בהגנה על המדינה), ההצהרות האלו יוצרות את הרושם כי בן גביר הוא יותר משתתף פעיל ביריבות האוהדים בין לה פמיליה לאולטראס הפועל, מאשר גורם אחראי שטיפול שורש באלימות בספורט הוא בראש מעייניו.
מאבק בין־יבשתי
בלי קשר לבן גביר, אלימות אוהדים לא מתרחשת רק בישראל. ברחבי העולם מתמודדים עם התופעה ברמות שונות. בין שאלה כנופיות פשע מאורגן שמנהלות כמעט כל אספקט ביום המשחק ה"בראס ברוואס" בארגנטינה או ה"טורסידאס" בברזיל, ובין שאלה יותר מ־250 אוהדים באינדונזיה, שנהרגו בעשורים האחרונים במגרשים כתוצאה מקרבות אוהדים או עימותים עם המשטרה.
אז איך מתמודדים עם זה? את המלחמה של הבריטים בחוליגנים בסוף שנות ה־80 כולם מכירים, אבל אחד המקרים המפורסמים של טיפול באלימות אוהדים הוא בכלל המקרה של פריז סן ז'רמן. בשנת 2006, לאחר משחק הפסד הרואי מול לא אחרת מאשר הפועל ת"א, נהרג אוהד של פ.ס.ז' בעימותים בין אוהדים למשטרה.
האירוע הזה חשף את המצב ביציעי פ.ס.ז' והוביל להקמת יחידה מיוחדת במשטרה הצרפתית לטיפול באלימות אוהדים. היחידה הזו חדרה לתוך הארגונים, פעלה במסווה, קיבלה מידע ושיתוף פעולה מלא מהמועדון, ועשתה את כל זה בלי לפגוע קולקטיבית באוהדים נורמטיביים. בתום אותו מבצע פורקו עשרות ארגונים, כולל הקיצוניים ביותר. זה השפיע על האווירה, אבל האלימות כמעט נעלמה.
בטורקיה וביוון נאסרה במשך שנים נוכחות אוהדי "חוץ" לאחר מקרי רצח של אוהדים ושוטרים, ורכישת הכרטיסים מותנית בהצגת תעודה מזהה וברישום מוקדם. זה עבד חלקית לשנים בודדות. העונה נרשמו בטורקיה התפרעויות קשות ביותר, שבהן לצד האוהדים, גם ראשי קבוצות, שחקנים ושופטים מעורבים, וביוון מערכת המשפט נכשלת במיצוי הדין עם הפורעים, שחוזרים ליציע.
במרוקו קיימת אחת מסצנות ה"אולטראס" התוססות בעולם, עם מועדוני ענק כמו ווידאד וראג'ה קזבלנקה. לא פעם היו שם מקרי אלימות, בעיקר במפגשים מול קבוצות אלג'יריות ומצריות בליגת האלופות של אפריקה, שתמיד טעונים במתח שהוא מעבר לכדורגל. בפברואר הוקמה שם ועדה המורכבת מנציגי ממשלה, משטרה, אקדמאים, משפטנים, עובדים סוציאליים, בכירים בגופי הכדורגל ומנהיגי אוהדים מכל הקבוצות, לכתיבת תוכנית פתרון לאלימות במגרשים.
"מובן שיש עבודת עומק ושטח לעשות", מסביר בראיון עבדרחים בורקה, פרופסור לסוציולוגיית ספורט מאוניברסיטת חסן הראשון במרוקו. "לפני שהולכים על חקיקה מאסיבית, מבצעים מחקר שטח ומוודאים שמבינים היטב את הסיבות והגורמים להתפרצות האלימות אצלנו, ולא מייבאים פתרונות מבחוץ שלא תואמים את הבעיות שלנו או נותנים כוח יתר לגופי השיטור - דבר שרק יחמיר את האלימות. חשוב לזכור שאוהדים אלימים הם לא הרוב בקהילת אוהדי הכדורגל, ולכן כדאי להימנע מחקיקה ומצעדים מכלילים ולחוקק חוקים גמישים שניתן לאכוף".
Raja Casablanca fans last night ✨ pic.twitter.com/vO0Dq6ie8F
— Salim Masoud Said (@salimosaid) April 4, 2022
דרושה מסוגלות
עדיין מוקדם להגיד אם במרוקו הצליחו, אבל ברור שטיפול שורש באלימות בספורט דורש שיתוף פעולה כן עם המועדונים, והקמת ועדה רצינית בהשתתפות מומחים ונציגי ממשל, משטרה, משפט ואקדמיה, וכמובן האוהדים עצמם. צעדים חד־צדדיים, כמו סגירת מגרש או הטלת רפש בתקשורת, רק מלהיטים את הרוחות.
כן חשוב לציין שישראל לא נמצאת במקום כה גרוע ביחס לעולם, אך ביחס לעצמה היא בהידרדרות, וממגוון סיבות - ממעורבות גורמים עברייניים לכאורה, דרך המצב הכלכלי והמלחמה שברקע, ועד משטרה דלת יכולות והביטחון האישי שנמצא בשפל. דרוש פתרון שאינו קולקטיבי, ושאינו מלווה בהשתלחויות מכלילות בקהלים לפי שיוך קבוצתי או פוליטי.
השאלה היא אם בישראל הנוכחית, של אחרי שומר החומות ב־2021 ואחרי 7 באוקטובר, יש היתכנות לדבר כזה. האם המשטרה מסוגלת לבצע? האם שר הספורט והממשלה יקצו משאבים? והאם השר לביטחון לאומי ידאג שזה יקרה בכל הקבוצות מתוך רצון וכוונה אמיתית לתקן, או שמא ימשיך לשחק תפקיד במשחקי האולטראס, כשבדבריו ובהחלטותיו הוא משסה את אוהדי הקבוצה אלה באלה ומעמיק את הקיטוב? נמתין לתקרית הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו