רגשות מעורבים. לראות את יציעי בלומפילד ריקים מאדם זה מראה עצוב. ליגת העל בכדורגל, שחזרה בשבת לפעילות מלאה (משחק אחד נערך כבר בשבוע שעבר), לראשונה מאז הטבח ב-7 באוקטובר, מרגישה שולית למדי, למרות הגעגועים. כשהוא חסר קהל, חלקו מנויים על מדים שמגנים על המדינה, המשחק הופך לחסר, למרות שהפועל ת"א מצאה את הדרך לרגש.
למשחק מול הפועל חיפה, עלו שחקני האדומה מהמרכז עם חולצות שעליהן הכיתוב "אהבה שלא נגמרת", כשמשני צידיו דגלי ישראל. המחווה הזו היא לזכרו של אריק איינשטיין, עשר שנים למותו של הזמר האהוב ואוהד בלב ובנפש של הפועל ת"א.
החולצה, שעליה ענדו השחקנים גם סרטים שחורים, נועדה גם לזכור את קורבנות המתקפה הברברית של חמאס ואת חללי צה"ל. אם זה לא מספיק, את שמות השחקנים על גב החולצה החליפו שמות יישובי העוטף, וכך בדקה ה-66 חזינו ברגע סוריאליסטי, עת "כפר עזה" (טל ארצ'ל) ראה כרטיס בצבע אדום.
היה גם כדורגל - לא טוב במיוחד - והקבוצה הטובה יותר, חיפה, ניצחה בו 0:1 משער של תומר יוספי (שחשף חולצה עם תמונת חברו שנרצח), אחרי שקיבל מתנה מהגנת המארחים החלשה, שלולא החמצות גדולות של האורחים היתה סופגת תבוסה.
תומכי לחימה. בימים כתיקונם, מפגש בין שתי הקבוצות האפורות של הפועל חדרה ומכבי פ"ת לא אמור למשוך תשומת לב מיוחדת, גם לא בימי מלחמה. בדקה ה-15 התפיסה הזאת קרסה, כשהמשחק נעצר והכל הריעו ומחאו כפיים לכבוד קשר חדרה, מנשה זלקה, שכבר יותר מ-50 יום נמצא בשירות מילואים קרבי. חולצתו (מספר 15) הונפה, וכמה דקות אחריה גם רגלו של אלעד מדמון שכבש שער יפה מרחוק לטובת חדרה.
אותו מדמון השלים שלושער נהדר במחצית השנייה וסידר לקבוצתו החסרה ניצחון 0:3 ושלוש נקודות יקרות בטבלה. את נקודות הזכות על הרגש היא הרוויחה במחווה ללוחם שלה.
השקט שנשאר. בימי מלחמה מתוחים, נדמה שהיציעים הריקים ב"דוחא" היו לברכה וניטרלו אופציה נפיצה, עם קהל ביתי שבעבר הניף דגלי פלשתין ואף הביע תמיכה בירי חיזבאללה על הצפון. ייתכן ואיסור כניסת צופים הציל את בני סכנין, המועדון הבכיר של המגזר, ששחקניו ומנהליו עמדו במילה של היו"ר מוחמד אבו יונס ושמרו על אווירה רגועה של אחדות עם החזקת שלט התמיכה בהחזרת החטופים.
את העצבים הם שמרו, כמו גם שחקני היריבה מכבי נתניה, למשחק שהסתיים עם מורחקים משני הצדדים וחלוקת נקודות. דולב אזולאי האורח ויואל אבוחצירה המארח קבעו 1:1.
אזעקת שווא. גם בני ריינה הבטיחה ש"לא תהיה בעיה" להביע תמיכה במסר שהמנהלת ביקשה להעביר לפני תחילת משחקי השבת: קריאה להחזרת החטופים כולם מעזה – וכך היה. עם זאת, האשדודים שעלו בהרכב מאולתר, והיו מאוכזבים מכך שריינה לא הסכימה לדחות את המשחק, גילו שמהמציאות אי אפשר לברוח.
טרם שריקת הפתיחה רצו שחקניה, גם במגרש בנוף הגליל (גרין), למרחב המוגן - לאחר אזעקת שווא. גם השריקה לפתיחת המשחק היתה לשווא. שתי הקבוצות לא הזכירו את הענף שלשמו התכנסו ונפרדו עם יותר כרטיסים אדומים (1) משערים – 0:0 בסיום.
בלון ניסוי. ב-6 באוקטובר חגג פורצ'ן באסיי את יום הולדתו ה-25. הזר של הפועל פ"ת כנראה תכנן כבר אז איך יחגוג אם יכבוש למחרת במשחק הליגה מול בית"ר ירושלים. הוא לא חלם שהסיוט הגדול בתולדות המדינה יכבה לו את הנרות, אבל הוא חיכה בסבלנות, 8 שבועות ו-29 דקות ליתר דיוק, עד שהעלה את קבוצתו ליתרון. מיד לאחר מכן הוא רץ לנפח לעצמו בלון כחול, אותו החזיק בפיו עם ידיים מונפות אל על. מה היתה כוונת המשורר? התשובה מחכה בבגרות הקרובה באמנות מודרנית.
במקביל, הקבוצה של יוסי אבוקסיס לא עמדה במבחן. אחרי שבועות של שבר פנימי ודרישה לדחות את חזרת הליגה, נראה שהיא עשתה הכל חוץ מלהתכונן למשחק, וגם שכבר כבשה, ה-VAR קלקל לה נס טרום חנוכה. כעת נותר לבית"ר רק לקוות שהאחות העירונית לא תפתיע הערב את מכבי ת"א, אחרת המחזור ייחתם כשהסמל הצהוב-שחור רואה מלמטה את הקו האדום.
