בקיץ 2020, בסך הכל לפני שלוש שנים, האנזי פליק היה על גג העולם. תשעה חודשים בלבד אחרי שמונה למאמן באיירן מינכן, הוא הוליך את הקבוצה לזכייה בטרבל: אליפות, גביע וליגת אלופות.
פליק זכה כמובן בתואר "מאמן השנה בעולם", ובאיירן היתה מאושרת להאריך את החוזה שלו עד 2023. מבחינת המועדון, סוף־סוף נמצא המאמן שיוליך את הקבוצה שנים רבות קדימה. אבל האנזי לא הסתפק בבאיירן. הוא רצה לאמן את נבחרת גרמניה. הוא שאף להיות לא רק אלוף אירופה, אלא גם אלוף עולם. בבאיירן עיקמו את האף, אבל לא מנעו ממנו להגשים את חלומו.
פליק מכיר מצוין את הנבחרת. הוא היה שם כעוזרו של יוגי לב במשך 8 שנים. הוא היה שם כאשר ה"מאנשאפט" זכו בגביע העולם ב־2014. מבחינתו היה מדובר בסגירת מעגל. וכך, בקיץ 2021 האנזי פליק החליף את מי שהיה הבוס שלו, יוגי לב, ומונה למאמן הנבחרת הלאומית.
גם בחלומותיו השחורים ביותר פליק לא יכול היה לדמיין שהקדנציה שלו כמאמן הלאומי תסתיים בבושת פנים כעבור 26 חודשים בלבד. ועד כמה מביך הסוף הזה עבור פליק. מאז 1926, לפני 97 שנה, היו לגרמניה 11 מאמנים לאומיים. כל העשרה הקודמים סיימו את תפקידם בהסכמה. האנזי הוא הראשון אי־פעם שמפוטר.
הקדנציה של פליק היא השלישית הכי קצרה (739 ימים) והשנייה הכי גרועה (48 אחוזי הצלחה) בהיסטוריה של גרמניה. אבל מה שהפיל אותו היו התוצאות האחרונות, ולא פחות מכך, איבוד השליטה.
זה התחיל במונדיאל בקטאר, כשהנבחרת לא העפילה מהבית המוקדם בעקבות ההפסד ליפן במשחק הפתיחה שלה. למרות הכישלון הצורב בהתאחדות לא מיהרו לפטר את פליק, בעיקר מפני שגרמניה, כמארחת יורו 2024, לא היתה צריכה לשחק במוקדמות.
אבל אז הגיעו חמשת המשחקים האחרונים, שבהם גרמניה נראתה אבודה. מאז סוף חודש מארס היו לה חמישה משחקים שבהם היא הפסידה בארבעה וסיימה אחד בתיקו. אף אחד לא מזלזל בקולומביה וביפן, אבל גרמניה הפסידה לשתיהן בבית, עם תצוגות נפל איומות.
בכל אחד מהמשחקים האחרונים פליק ניסה לעשות שינוי יצירתי, ונכשל בכולם. הנבחרת איבדה לגמרי את הכיוון, איבדה את הזהות שלה ונראתה אבודה. וכאשר נותרו תשעה חודשים לפתיחת היורו הביתי, לראשי ההתאחדות לא נותרה ברירה, אלא לפטר את פליק יומיים לפני משחק הידידות מול צרפת, שהתקיים אמש (שלישי) בדורטמונד.
פליק פוטר, אבל הבעיות נשארו. בגרמניה כבר מבינים שהבעיה היא הרבה יותר עמוקה ושורשית מאשר זהות המאמן. שהכדורגל הגרמני כולו נמצא במשבר. שלא גדלים כישרונות כמו בעבר.
רודי פלר, האיש שנקרא לדגל באוגוסט 2000 והוליך את הנבחרת לגמר המונדיאל שנתיים לאחר מכן, הוזעק גם עתה. אבל רק למשחק מול צרפת. קשה להאמין שהוא יישאר בתפקיד, כאשר הפעם האחרונה שהוא אימן היתה לפני 18 שנה.
בימים הקרובים יצטרכו בהתאחדות להחליט מי יהיה המאמן שיוביל את גרמניה ליורו הביתי, בתקווה שלא יעשה בושות. החלום הוא כמובן לשכנע את יורגן קלופ, אבל הוא לא יעזוב את ליברפול באמצע העונה. "זה כבוד גדול לאמן את הנבחרת", הוא אמר לא מכבר, "הבעיה שניצבת בדרך לשם זו הנאמנות שלי".
מבין המועמדים הפנויים הפייבוריט הוא יוליאן נגלסמן בן ה־36, שהחליף את פליק בבאיירן, אבל פוטר באמצע העונה שעברה. אגב, הוא עדיין מקבל משכורת מבאיירן - שתשמח להשתחרר מהמעמסה הזו; מנגד, ההתאחדות תצטרך לשלם פיצויים לבאיירן.
האם לראשונה יהיה לגרמניה מאמן זר? קשה להאמין, אבל לואי ואן חאל ההולנדי (שאימן בעבר את באיירן) לא פסל את האפשרות. רק שהמאמן בן ה־72 הוא אדם לא בריא שהודיע אחרי המונדיאל על פרישה.
עוד מאמן זר ששמו הועלה הוא אוליבר גלאסנר האוסטרי, שהוליך את פרנקפורט לזכייה בליגה האירופית ב־2022. ויש אפילו כאלו שהיו רוצים לראות בתפקיד את צ'אבי אלונסו הספרדי, מאמן באייר לברקוזן. ואולי הבחירה תיפול על ראלף רנגניק, הגרמני שמאמן היום את נבחרת אוסטריה, או על מתיאס זאמר, אם כי הסיכוי לכך קלוש ביותר.
דבר אחד בטוח: לא משנה מי יהיה המאמן החדש, גרמניה תגיע ליורו 2024, שאותו היא תארח בצליעה וכאשר אף אחד לא נותן לה סיכוי לזכות. וזה בעצם אומר הכל על מצבו האנוש של הכדורגל הגרמני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו