"להולנד היתה מוסיקה משלה, אבל מי שהיה אחראי לכל הצלילים הפזורים הללו, ללא זיופים או צרימות, היה יוהאן קרויף" (מתוך "כדורגל באור ובצל" של אדוארדו גליאנו).
בגיל 68, ואחרי שנכנע למחלת הסרטן, יוהאן קרויף הלך אתמול לעולמו. בשעות הצהריים המוקדמות, בבית החולים בברצלונה וכשהוא מוקף בני משפחה ובהם בנו ומנג'ר מכבי ת"א יורדי קרויף, נשם יוהאן את נשימתו האחרונה. קרויף ייזכר כאחד מגדולי השחקנים והמאמנים, כמהפכן, כמרדן, כגאון, כאגדה של המשחק, ועם היוודע דבר מותו אבל כבד ירד על הכדורגל העולמי, שנשאר ללא אחד מסמליו הגדולים.
"השחקן הצנום והמחשמל הזה הצטרף למועדון אייאקס בגיל צעיר מאוד: אמו עבדה ככובסת וכמלצרית במועדון, ויוהאן השיב למגרש את הכדורים שחמקו החוצה, ציחצח את נעליהם של השחקנים, הציב את הדגלונים בפינות המגרש ועשה כל מה שביקשו ממנו, אבל שום דבר ממה שציוו עליו".
קרויף נולד ב־25 באפריל 1947 בפרברי אמסטרדם, מרחק חצי קילומטר מהאיצטדיון של הקבוצה. כילד, בילה את כל זמנו במגרש השכונתי. הוריו הצנועים התקשו לעמוד בעלויות הנעליים, שנקרעו אחת ל־15 ימים, ולכן בגיל צעיר אביו השקיע את חסכונותיו בזוג איכותי, ולאחר שנפטר מהפקקים סידר לילד את נעלי הכדורגל הראשונות בחייו. האבא הרמנוס, בעל דוכן ירקות ופירות, היה הדמות המשפיעה בחייו של "יופי" (JOPIE). מותו, כשיוהאן היה בן 12, השפיע עליו אפילו יותר. כדי לעזור לאמא שנשארה לבדה, החל יוהאן לעבוד בצמוד לאיש המשק של אייאקס, וכך חייו נקשרו באלו של מועדון הפאר.
ייזכר כאגדה של המשחק // צילום: אי.פי.איי
לאחר שהצטרף לקבוצת הילדים, התחיל הילד הצנום לטפס במעלה ההיררכיה, מתעלם מנתוניו הפיזיים הנחותים ומפצה עליהם בעזרת חוכמה ושליטה בכדור, שישרתו אותו לאורך כל הקריירה. בגיל 17 ערך בכורה בקבוצה הבוגרת. "בהתחלה לא הצלחתי להרים כדור קרן, אבל כדורגל זה לא רק כוח", הסביר במרוצת השנים. בעזרת טכניקה עילאית הוביל קרויף את אייאקס לשמונה אליפויות, חמישה גביעים ושלוש זכיות בגביע אירופה לאלופות בשתי קדנציות. בעיני רבים היה לכדורגלן המודרני הראשון, לאבא של העידן החדש, כזה שמשלב בין מהירות ושינויי קצב מרהיבים לאלגנטיות מופלאה. את סימן ההיכר שלו - סיבוב חד על המקום - לומדים עד היום בבתי הספר לכדורגל, אך מעטים מצליחים לבצע אותו כראוי.
ב־1973 הגיע לברצלונה ומייד פיזר על הקטלאנים את אבקת הקסמים שלו. בעונתו הראשונה עזר לבארסה להשיב את תואר האליפות אחרי 14 שנים, כשבדרך הוא תורם שער ב־0:5 מול ריאל מדריד בברנבאו, ואת מה שכונה "הגול הבלתי אפשרי" - וולה עם החלק החיצון של הנעל תוך כדי זינוק לרשת של אתלטיקו מדריד. קרויף וברצלונה היו אהבה ממבט ראשון, והעובדה שבחר בשם הקטלאני "יורדי" לבנו רק הוסיפה לרומן הזה.
קרויף גם היה אחד הברגים המרכזיים בטוטאל פוטבול שהוביל את הולנד לגמרים של גביעי העולם ב־1974 וב־1978. נבחרת האורנג' מעולם לא הפסידה במשחק שבו יוהאן כבש את אחד מ־33 שעריו במדים הלאומיים, אך לצערו ולצערם הוא לא מצא הרשת בשני המקרים מול מערב גרמניה וארגנטינה. את הקריירה סיים מבלי שהצליח להוביל את הנבחרת להישג מוחשי. למרות זאת, התרומה שלו ניכרת עד היום, כאשר הולנד דואגת לייצג את הכדורגל ההתקפי והשמח שהחל ברגליים הדקיקות שלו.
קרויף (מימין). היה אחד הברגים המרכזיים בטוטאל פוטבול // צילום: אי.פי.איי
"הוא פרש בגיל 37, לאחר שכבש את שערו האחרון בקריירה. ההמון נשא אותו על כפיים מהאיצטדיון ועד ביתו".
האכזבות בגביע העולמי, כך אומרים, שברו את רוחו של קרויף. לאחר המונדיאל בארגנטינה עזב את ברצלונה, ולאחר שנדד ברחבי העולם תלה את הנעליים ב־1984 כשחקן פיינורד. מעטים הם גאוני הכדורגל שהצליחו להמיר את הכישרון ברגליים לידע מעשי, וקרויף עשה זאת טוב מכולם. את קריירת האימון המוצלחת החל באייאקס, אבל הלב משך אותו חזרה לברצלונה. "הוא היה זה שבנה וצבע את הכנסייה, הבאים אחריו לא היו צריכים אפילו לשפץ", אמר לפני כמה שנים פפ גווארדיולה. הכוונה של מאמן באיירן מינכן היא שבארסה הנוכחית, שנחשבת לקבוצה הטובה בתבל, היא פרי יצירתו של ההולנדי.
ב־1988, כשנכנס לתפקיד, המועדון היה בקרשים. אליפות אחת ב־14 שנים הובילה למרד שחקנים כנגד הנשיא ולפיטוריו של המאמן לואיס אראגונס. קרויף שינה את התמונה ובמידה מסוימת הציל את ברצלונה. בשמונה שנותיו על הקווים הפכה הקבוצה ל"דרים טים" הראשון, שזכה ב־11 תארים והכניס פילוסופיית כדורגל חדשה. המשפט שאמר לשחקניו לפני גמר גביע האלופות ב־1992 נחקק בדברי הימים של המועדון: "צאו למגרש ותיהנו". שחקניו השיבו בניצחון 0:1 על סמפדוריה ובגביע אלופות ראשון למועדון. לאחר שפוטר ב־1996, קרויף מיעט לעבוד. הוא הפך את ברצלונה לביתו ותמיד דאג שמורשתו ההתקפית תישמר במקומות הבודדים שבהם בחר להניח אותה בקפידה. אתמול האגדה הלכה לעולמה, אבל לא לפני שהפכה את הכדורגל למקום שמח הרבה יותר.
