האמריקנים אוהבים גיבורים. בספרות, בקולנוע, בפוליטיקה, בחיים הרגילים, וכמובן גם בספורט. מאמרים רבים נכתבו על המושג הזה, גיבור אמריקני, ובאחד החשובים נכתב: "גיבור אמריקני הוא מישהו שהשפיע רבות על המדינה, עם השלכות תרבותיות מתמשכות". במאמר אחר, שנכתב במגזין "OLIVO", הוגדר הגיבור המקומי כמי ש"בדרך כלל יתעדף את הצרכים של הקהילה על פני הצרכים האישיים שלו". לפני כעשור פורסמה סדרה בת שלושה כרכים שמנסה להגדיר מיהו גיבור אמריקני, ושם נכתב: "אדם אשר אזר אומץ לבצע פעולות קשות ומסוכנות כדי לשפר את העולם עבור אחרים, וכזה שהצליח להשפיע תרבותית וסוציאלית על חיי האמריקנים".
אם כן, אין ברירה אלא להכריז על הגיבור האמריקני החדש, הכניסו כאן תרועת חצוצרה: כריסטיאן פוליסיק. לא רק שכבש את השער ששלח את נבחרת ארה"ב לשמינית גמר הגביע העולמי מול הולנד, הוא עשה זאת מול היריבה הגדולה איראן ובעודו מקריב את בריאותו ואת גופו ואת איבריו המוצנעים.
פוליסיק הגיע ראשון לכדור הרוחב, דחק אותו פנימה ונפצע באגן. את סוף המשחק הוא ראה ממיטתו בבית החולים, ומשם שלח איחולים וברכות לחבריו שהשלימו את המשימה. כך, בפעולה אחת, דחס את כל המאפיינים הדרושים לגיבור אמריקני: השפיע על המדינה תרבותית וספורטיבית, תעדף את הצרכים של הקהילה על פני צרכיו האישיים, אזר אומץ, ביצע פעולה מסוכנת, שיפר את העולם עבור האמריקנים. "אני אהיה מוכן לשמינית הגמר, אל תדאגו", צייץ מייד בסיום המשחק, כי זה מה שגיבורים אמריקנים עושים - נוטעים תקווה בעמם.
ככה בדיוק אמריקה אוהבת את הגיבורים שלה. "פוליסיק ראוי לכל הקרדיט על כך שהצליח לספק את הסחורה תחת לחץ כל כך גדול", החמיא שוער העבר קייסי קלר, בעוד פרשן ESPN סבסטיאן סלאסר קבע: "הגול הזה היה הרגע המוזהב של פוליסיק בנבחרת ארה"ב". למעשה, האמריקנים חיכו לזה. ברשימת הגיבורים הפוטנציאליים בגזרת הכדורגל פוליסיק היה המועמד הראשי לתפקיד הראשי. יליד הרשי שבפנסילבניה, צנוע ומוכשר כשד, הוא הרוויח בשלב מוקדם את הכינוי "קפטן אמריקה". המראה החיצוני שלו תרם לכך, אך לא פחות מכך תרמה היכולת שהביאה אותו לבורוסיה דורטמונד ולצ'לסי. מאז לנדון דונובן לא היה לארה"ב שחקן עם סממני כוכבנות שכאלה, ופוליסיק הפך לתקווה הגדולה של המדינה.
הדובדבן שבקצפת
השער שכבש - ובמיוחד הדרך שבה עשה זאת וזהות היריבה - הפכו את השחקן בן ה־24 מתקווה לגיבור. ברשתות החברתיות האמריקנים משתוללים ומהללים את פוליסיק, בזמן שבאולפני הטלוויזיה מפארים את שמו כיאה למעמדו החדש. "האיכויות שהוא מביא למגרש שונות מאלו של השחקנים שמסביבו", ניתח שחקן העבר כריסטופר סאליבן, "כולם טובים, אבל הוא הדובדבן שבקצפת". חברו לנבחרת קלין אקוסטה סיכם, "הוא הוכיח כמה הוא אמיץ. אפשר היה לראות כמה הוא רוצה את זה. אני מכיר את פוליסיק, הוא קשוח בטירוף".
לא פחות משהאמריקנים אוהבים גיבורים, הם אוהבים לראות תקומה שלהם. את הסצנה הזאת שבה לא ברור מה קורה עם הגיבור, שיש ספקות אם הוא יגיע, אם יופיע, אם שרד, ואז - ממש בשנייה האחרונה וכשנדמה שהכל אבוד - הוא מופיע ומציל את המולדת. והנה פוליסיק, הגיבור החדש, בספק למשחק מול הולנד. הוא אמנם נשבע שישחק, אבל לפי הדיווחים מהמחנה האמריקני מצבו יישקל בכל יום לגופו, ומדובר בשיקום הדרגתי ובהמתנה לרגע האחרון. יכול להיות שזה באמת המצב, אבל גם סביר שארה"ב מכינה את עצמה לשיא בסיפורו של הגיבור האמריקני החדש שלה - הרי כבר ראינו את זה בהוליווד לא אחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו