המשחק הערב בין פ.ס.ז' למכבי חיפה במסגרת המחזור החמישי של ליגת האלופות מוגדר כ"משחק בסיכון גבוה". אף על פי שהפער בין המועדונים הוא שמיים וארץ, ואף שלא קיימת יריבות ספורטיבית (למרות הניצחון של הירוקים ב־1998), ישנו חשש אמיתי שהמפגש הזה יגלוש למחוזות אלימים ביציעים.
איך הפך משחק תמים שכזה לאחר שמקוטלג כמסוכן? תחילה, אירועי העבר. ב־2006 ניצחה הפועל ת"א את פ.ס.ז' 2:4 בפארק דה פראנס במשחק שהוגדר על ידי התקשורת הצרפתית כ"חם יותר מאשר משחק מול מארסיי". התמיכה של רבים מאוהדי האולטראס הצרפתים בפלשתין הובילה למתיחות גדולה מאוד ביציעים, פחות בנושאים ספורטיביים ויותר בעניינים פוליטיים, וקריאות אנטישמיות נשמעו בקול. בסיום המשחק, אוהד פריזאי שניסה לתקוף אוהדים של הפועל, נורה על ידי שוטרים ומת בדרכו לבית החולים.
- מתעניינים בכדורגל עולמי? זה המקום הכי טוב בשבילכם
באופן כללי, זאת היתה תקופה אלימה ביציעי האצטדיון המפואר בעיר האורות. האוהדים המקומיים התחלקו אז לשני מחנות בעלי אופי מנוגד, אחד מאחורי כל שער, והפילוג עשה את שלו. בין הצדדים נוצרה מתיחות, שגלשה לאלימות, ושיאה הגיע ב־2010. יאן לורנס, אוהד הקבוצה בן 37, נרצח בלינץ' על ידי אוהדים מהמחנה האחר. זה היה מעשה ברוטלי וקיצוני, שאילץ את פ.ס.ז' לנקוט צעדים שימגרו את התופעה.
האירועים הללו הולידו את "תכנית לאפרו", שמטרתה היתה לעצור באופן מיידי את האלימות והחוליגניזם. מי שיזם את המהלך היה נשיא הקבוצה באותן שנים, רובין לאפרו, שהיה נחוש להפוך את האצטדיון הביתי למקום טוב יותר. לאפרו פירק את ארגוני האולטראס. הוא סגר את היציעים והרחיק 12 אלף אנשים מהאצטדיון. האלימות פסקה ברגע, אבל כך גם האווירה. ללא היציעים האלה ובלי האוהדים הרועשים, פ.ס.ז' עלתה למשחקיה כשבקהל משפחות וקרחות. מחוץ לאצטדיון התקבצו האוהדים שלא הורשו להיכנס וצעקו "אנחנו פ.ס.ז' האמיתית". במקום לנסות להבין איך פועלת תרבות העידוד בכדורגל האירופי, הנהלת הקבוצה והממשל הצרפתי החליטו פשוט לבטל אותה.
כמו בכל מקרה של ענישה קולקטיבית, בקרב מי שנענשו היו גם כאלה שלא עשו דבר ומעולם לא התנהגו באלימות. אותם אוהדי פ.ס.ז', שהרגישו מופלים לרעה, היו נחושים להוכיח שמקומם ביציעים. הם המשיכו לתמוך בקבוצה ברחובות לפני ואחרי משחקים, ובשלב מסוים אימצו לחיקם את קבוצת הנשים של המועדון. "מנעו מאיתנו לעודד את הקבוצה שלנו אז מצאנו פיתרון", אמר אחד האוהדים לאתר "COPA90".
"נתנו לנו אנרגיה"
פחות או יותר באותה נקודת זמן החלה פ.ס.ז' את הטרנספורמציה שלה למועדון־על. הקטארים הגיעו, הכסף נכנס, והיה ברור שמועדון ששואף להתמודד עם הגדולות לא יכול לעשות זאת ללא בסיס אוהדים רחב ורועש. שחקנים גדולים הצטרפו, רבים מהם מדרום אמריקה, שם תרבות העידוד היא חלק משמעותי מהמשחק, והם דחפו להחזרת האוהדים. במשך שנים התנהל משא ומתן בין האוהדים לבין ההנהלה, שבהתחלה סירבה להחזיר אותם ליציעים.
רק אחרי שהבינה שהאוהדים האלה לא יוותרו עד שיכניסו אותם בחזרה, ב־2016 ניתן האישור ובמשחק מול בורדו חזרו האולטראס ליציע שהיה מיועד עבורם. בשלב הראשוני הורשו להיכנס מעטים, ולאט־לאט התווספו עוד ועוד. "ככל שעברו השנים, כך הם הוכיחו שהם קהל מעולה שמסוגל לתת דחיפה לשחקנים", אמר חלוצה לשעבר של פ.ס.ז', אדינסון קבאני, שראה במו עיניו את התהליך הזה קורה. "החזרה שלהם ליציעים נתנה לנו המון אנרגיה".
אין ספק שהמצב והאווירה השתפרו פלאים מאז אירועי 2010. עם זאת, עדיין אין הרמוניה בין יציע ה־CUP של האולטראס לבין המשטרה והנהלת המועדון. בשנים האחרונות נרשמו כמה אירועים אלימים בין אוהדים למשטרה, ובגלל דברים כאלה המשחק הערב מוגדר כ"מסוכן". אוהדי פ.ס.ז' מנסים כבר שנים ארוכות להוכיח שהם אוהדים ולא חוליגנים, והתהליך הזה עדיין לא הסתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו