"אני חושב שהיום ראינו הרבה סימנים חיוביים כקבוצה, הרבה תצוגות אישיות טובות. מבחינה אישית אני חושב שהמשחק שלנו היום היה צעד נוסף בדרך הנכונה". גארת' סאות'גייט אמר את הדברים הללו דקות ספורות אחרי שנבחרת אנגליה, אותה הוא מאמן ב-6 השנים האחרונות, הפסידה ביום שישי 1:0 לאיטליה, ירדה לדרג ב' בליגת האומות ונראתה אובדת עצות, פחות מחודשיים לפני פתיחת המונדיאל. והוא אמר זאת למרות שריקות הבוז שקיבל מהאוהדים באצטדיון סן סירו.
מצד אחד אפשר להבין את סאות'גייט, שראה את דף הסטטיסטיקה לפני שהתייצב מול המיקרופון. אנגליה בעטה 14 פעמים לעבר השער לעומת 10 בעיטות של איטליה. היא גם החזיקה בכדור ב-56 אחוז מהזמן. מצד שני, סאות'גייט יודע שבכדורגל מה שקובע זו התוצאה וכמות השערים שאתה מבקיע, ולא מספר הבעיטות או אחוזי אחזקת הכדור.
הוא גם יודע שהפסד נוסף, הערב בוומבלי מול גרמניה, והתקשורת תתחיל לעסוק באופן רציני במעמדו, ובשאלה האם הגיעה העת לפטר אותו ולמנות מאמן חירום. כל זאת למרות שמשחק הפתיחה של אנגליה במונדיאל, מול אירן, יהיה בעוד 57 ימים בלבד. עד כמה שליגת האומות נתפסת כטורניר זניח, עדיין אי אפשר להתעלם מהנתונים: אנגליה לא מנצחת כבר 5 משחקים ברציפות, שכוללים שני הפסדים להונגריה, ביניהם תבוסה ביתית 4:0 למגיארים – הפסד הבית הכבד ביותר של הנבחרת מזה 94 שנה!
כדי לקבל פרופורציות, כבר 30 שנים לא היה לאנגליה רצף כה מאכזב במשחקים רשמיים. אבל מה שמדאיג לא פחות – אנגליה לא כובשת. בחמשת המשחקים האחרונים השער היחיד שאנגליה הבקיעה היה הפנדל של הארי קיין בדקה ה-88 מול גרמניה. יש רק נבחרת אחת נוספת באירופה שלא הבקיעה בליגת האומות שער שלא מפנדל בתקופה הזאת - סן מרינו.
לא להאמין, אבל הנבחרת של סאות'גייט לא מצליחה להבקיע שער שדה כבר 495 דקות ברציפות. הפעם האחרונה שלא הבקיעה כלל ב-3 משחקים רצופים הייתה לפני 22 שנה. רק לפני 14 חודשים אנגליה הייתה במרחק נגיעה מזכייה באליפות אירופה, אבל הפסידה בדו קרב הפנדלים מול איטליה בוומבלי. האכזבה הייתה עצומה, אבל התחושה הייתה שנבחרת שלושת האריות נמצאת בהתקדמות גדולה, אחרי שבמונדיאל 2018 ברוסיה היא הגיעה לחצי הגמר, לראשונה מזה 28 שנה.
הפרשנים טענו בלהט שהשלב הבא וההגיוני אחרי חצי גמר ב-2018 וגמר ב-2021 צריך להיות זכייה בגביע העולם בקטאר ב-2022. לחיזוק הטיעון הם הוסיפו את ההישגים המרשימים של הנבחרות הצעירות בשנים האחרונות ודיברו על "דור הזהב" של הכדורגל האנגלי. אבל אז הגיעו חמשת המשחקים האחרונים, והפכו את האופטימיות הגורפת לפסימיות מרירה.
דבר אחד ברור: הסגל של סאות'גייט הוא איכותי, מופיעים בו שחקנים שהם כוכבים בפרמייר ליג ובבונדסליגה (ג'וד בלינגהאם), אבל הרוח שאפיינה את הנבחרת ביורו, נעלמה. מעבר לכך סאות'גייט לא סגור על המערך האופטימלי שלו. לעיתים הוא משחק עם 3-4-3 ולפעמים מעדיף 1-3-2-4, ושחקנים מוסטים לעמדות שהם לא ממש מכירים. ולא מדובר ברצון לגוון, אלא בהתלבטויות שעדיין לא הסתיימו. והתוצאות האחרונות לא מקרבות אותו אל ההחלטה הסופית.
ואם כולם ממשיכים לשפוך מחמאות על בלינגהאם, הקשר בן ה-19 של בורוסיה דורטמונד, שנראה כשחקן האיכותי ביותר בנבחרת, יש לא מעט ביקורות על שחקנים אחרים. כך לדוגמא אף אחד לא מבין מדוע הארי מגווייר, שאין לו מקום בהרכב של מנצ'סטר יונייטד, ממשיך לפתוח בהרכב הנבחרת.
הארי קיין נראה מצוין במדי טוטנהאם, אבל כשהוא לובש את המדים הלאומיים בחודשים האחרונים, הוא כמעט ולא מצליח להבקיע. שערו האחרון שלא מהנקודה הלבנה היה בנובמבר לפני כמעט שנה, מול אותה סן מרינו. ומה עם ראחים סטרלינג? החלוץ החדש של צ'לסי כבש רק שער אחד ב-12 משחקיו האחרונים בנבחרת. בוקאיו סאקה מארסנל הוא אחד השחקנים האיכותיים ביותר שיש לכדורגל האנגלי להציע, אבל הניסוי להציבו כשחקן אגף שמאל מול איטליה היה מוזר ולבטח לא הוכתר כהצלחה.
סאות'גייט מקווה שהחזרה לוומבלי תעשה טוב לשחקנים שלו. התבוסה מול הונגריה נרשמה באצטדיון מוליניו של וולבס, בעוד שבוומבלי אנגליה לא הפסידה ב-15 משחקים ברציפות, וניצחה ב-13 מהם. אבל מעבר לתוצאה טובה, מה שסאות'גייט רוצה לראות הערב בוומבלי זו יכולת קבוצתית משופרת. כי ממש לא מתאים לו לשמוע שריקות בוז בפעם השלישית ברציפות, ודווקא בניסוי הכלים האחרון, לפני שההצגה הגדולה בעולם יוצאת לדרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו