הסרט "עלייתה והתרסקותה של הסופר־ליג" (משודר ב־yes דוקו וב־STINGTV) מצליח להגיב כמעט בזמן אמת לפארסה הגדולה ביותר שידע הכדורגל האירופי בשנים האחרונות. כזכור, 12 מהקבוצות המובילות בכדורגל העולמי החליטו ליצור לעצמן "ליגת־על" משלהן, ובעצם לרוקן מתוכן את הכדורגל המקומי.
הדרמה נמשכה זמן קצר מאוד, לפני שאופ"א מהצד שלה פתחה בהליך משפטי זריז נגד הקבוצות, ובמקביל יצאו האוהדים האנגלים לרחובות כדי למחות על הקמתה של הליגה והריסתה של ליגת הכדורגל הטובה בעולם - הליגה האנגלית. הרעיון, לשמחתם של אוהדי כדורגל בכל העולם, לא יצא לפועל.
בשיחה מרתקת עם במאי הסרט, קארל היינדמארש, אוהד פסיבי של לידס יונייטד, ניכר שהוא הצליח לייצר סרט שעוסק בכדורגל, אך דווקא בשל הריחוק שלו מהמשחק הוא ייצר סרט אקשן דרמטי, שבסופו של דבר הטובים מנצחים בו את הרעים. רק שהפעם מדובר בסרט דוקומנטרי ולא בתסריט כתוב מראש.
הסרט חושף את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של ה"סופר־ליג" אבל גם את מה שהתרחש סביב ההפקה של הסרט. עד כמה קשה היה להשיג מרואיינים לסרט הזה?
"כל מי שצופה בסרט רואה שאנשי יובנטוס, ריאל מדריד וברצלונה לא התראיינו כמובן. אלה שכן התראיינו הצליחו לייצר עבורנו סרט שבנוי מבחינתי כמו סרט נקמה לכל דבר ועניין. לא הרגשתי שאנחנו מתעסקים בכדורגל אלא במשהו גדול יותר. מבחינתי, כשהרעיון החמדני הזה נופל בסוף הסרט, זה כמו לראות סרט עם ג'ייסון בורן שנוקם בכל הרעים".
אחד ההבדלים הבולטים בסרט הוא כמובן העניין שבו האנגלים יצאו למלחמה על הכדורגל שלהם, והספרדים והאיטלקים, שאצלם אלה קבוצות שמחוברות יותר לממשלה, קיבלו מייד את הכרעת הדין ולא חשבו לצאת נגד ההנהלה שלהם.
"היה לי חשוב להעביר משהו בשתיקה שלהם: זה שהם לא מתראיינים, זה שהקהלים שלהם נשארו בבתים. אבל תחשוב על זה, ריאל תמיד היתה שייכת בקשר כלשהו לממשל. יובנטוס התחילה כעסק לכל דבר משום שבעליה היה גם בעלי פיאט. באנגליה הכדורגל - למרות הכניסה של הכסף הגדול - שייך לעם".
בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת אנגליה, מעיד בסרט על עצמו כשמרן וקפיטליסט שיוצא נגד הרעיון הזה, שגם מפתיע אותו.
"הוא עשה כמה טעויות בכל הקשור ליחס שלו לכדורגל, אבל בסוף הוא היה ראש הממשלה הראשון שיצא נגד התוכנית הזאת, בעוד שבספרד ובאיטליה ראשי הממשלה בחרו לא להתערב. הוא עשה כאן משהו גדול".
יש כמה דמויות מרתקות בסרט, אבל אותי הפתיע לטובה דווקא אלכסנדר צ'פרין, נשיא אופ"א - גם כדמות טלוויזיונית אבל גם כמנהיג בעולם הכדורגל.
"בהחלט. הבנו מייד כשהוא דיבר שהוא משהו מיוחד, ולא צריך להבין יותר מדי בכדורגל בשביל זה. אני חושב שהוא גם נותן תקווה לכדורגל באופן שבו הוא נלחם נגד המושחתים, באופן שבו הוא יצא נגד הרעיון הזה בכל הכלים שיש לו ומתוך יושרה פנימית. כשאתה רואה שמות כמו ספ בלאטר, לדוגמה, אתה רואה את ההבדל העצום ביניהם".
הוא כל הזמן משתמש במילים כמו "נקי" כדי לתאר את ההבדל בינו לבין האנשים של פיפ"א, שבהתחלה תמכו ברעיון ואז הבינו לאן נושבת הרוח. הוא אומר בסרט דברים לא קלים.
"בהחלט, אלה משפטים מאוד חזקים מה שהוא אומר שם, אבל הוא גם בונה לעצמו שם של מנהיג. עצם זה שהוא נבחר על ידי נציגים מאותו עולם כדורגל - שהוא אומר בעצמו שיש בו אנשים מושחתים - מראה שאולי יש תקווה למשחק ולהגינות".
כשסיימתי לצפות בסרט היתה לי תחושה מבולבלת. מצד אחד הסכנה נהדפה, מצד שני מי מבטיח לנו שפלורנטינו פרס ומשפחת אניילי לא ינסו שוב להשתלט על הכדורגל העולמי?
"אני מעדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה. אניילי והחבורה הזאת לא האמינו שהם יקימו על עצמם את חובבי הכדורגל בעולם. העוצמה שבה הגיבו החלשים והדיחו את החזקים, ממש כמו שקורה לפעמים בכדורגל, זה מה שהופך אותו למשחק הפופולרי בעולם. העוצמה שלהם השתיקה את הנושא הזה לזמן הקרוב. אבל האם הכריש עדיין במים? בוודאי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו