מלאגה: אין אור בקצה

שחקני מלאגה. המועדון בדרך הבטוחה לליגה השנייה // צילום: אי.אף.פי // שחקני מלאגה. המועדון בדרך הבטוחה לליגה השנייה

בשבוע הזה, לפני חמש שנים, מלאגה הופיעה בליגת האלופות. ב־13 במרץ 2013 היא גברה 0:2 על פורטו בשמינית גמר ליגת האלופות, וברבע הגמר היתה במרחק שתי דקות ושני שערים מעוררי מחלוקת מול דורטמונד ממקום בחצי הגמר.

מהסינדרלה של היבשת, הפכה תוך חמש שנים ללכלוכית הגדולה. לאחר 27 מחזורים היא נועלת את הטבלה בספרד כשבמאזנה שלושה ניצחונות ו-13 נקודות - רק לבנוונטו האיטלקית מאזן רע מזה בחמש הליגות הגדולות באירופה. מלאגה לא ניצחה ב־12 משחקיה האחרונים בליגה, במשך 1,020 הדקות האחרונות מצאה את הרשת רק שלוש פעמים, ובמחזור הבא היא מארחת את ברצלונה.

צריך לרענן מעט את הזיכרון ולחזור לאוקטובר 2010 על מנת להבין את גודל ההתרסקות. "זה יקח זמן, אבל מלאגה תהיה אחת הקבוצות החזקות בספרד", הישיר אז מבט אל מצלמות הטלוויזיה השייח עבדולה אל ת'אני, איש העסקים והמלוכה מקטאר, דקות אחרי שהודיע על רכישת הקבוצה.

הדיווחים על הונו הבלתי הגמר הביאו אופטימיות ואמונה לקבוצה, שמעולם לא זכתה בתואר מקומי, וההתחלה בהחלט היתה מבטיחה. בשתי העונות הראשונות אל ת'אני פתח את הארנק ובהשקעה של 85 מיליון יורו הנחית ברוסאלדה שמות כמו מרטין דמיצ'ליס, ז'וליו באטיסטה, סנטי קסורלה, איסקו ונאצ'ו מונראל. מנואל פלגריני הובא כדי להפוך את השמות הנוצצים לקבוצה וממקום 11 דילגה מלאגה לרביעי, משם לליגת האלופות, אז כאמור נעצרה באכזריות ברבע הגמר.

בעל הבית נעלם

מנקודת השיא הזאת, החלה ההתדרדרות. אל ת'אני התגלה כשרלטן לא קטן, כזה שפיו לא שווה למעשיו. איצטדיון בן 65,000 מקומות שהבטיח לבנות ב־2010 נמצא עדיין בשלב הרעיון. השחקנים שהגיעו בכסף גדול לא קיבלו משכורות, והקבוצות שמכרו את אותם הגישו תלונה לפיפ"א על אי תשלום מצדה של מלאגה. החובות החלו להיערם, עד כדי כך שהקבוצה הורחקה ממסגרת אירופית ב־2014. "אל ת'אני הבטיח לנו מועדון נקי מחובות", אמר אחד האוהדים בראיון לטלוויזיה; "עכשיו אין לאף אחד מושג כמה עמוק הבוץ שבו אנו שקועים".

אחרי שלוש עונות סבירות שהסתיימו במקום באמצע הטבלה, השנה מגדל הקלפים הרעוע קרס. מיצ'ל, שהתחיל את העונה על הקווים, עזב בינואר האחרון; שחקני הרכש שהגיעו, רבים מהם בהשאלה, לא סיפקו את הסחורה; וכל חיצי האשמה מופנים אל השייח'.

כבר למעלה מחצי שנה שלא הראה את פניו בעיר, הוא לא מתקשר עם אנשי הצוות ולמרות המצב הכלכלי הקשה הוא ובני משפחתו ממשיכים לאסוף משכורות שמנות. "הוא עבד על כל מי שהאמין שהמילה 'שייח' היא קסם", אמר לאחרונה מקורב למועדון; "עכשיו הוא פשוט חולב אותם בזמן שהם גוססים".

אוהדי הקבוצה, שהפנימו בצער את גודל העקיצה, החלו לתלות במשחקי הבית האחרונים שלטים שקוראים לשייח' ללכת. כרגע הוא אפילו לא מסתכל עליהם, אולי כשהקבוצה תתרסק גם בליגה השנייה.