זהו הטורניר האולימפי בו אוסטרליה תנסה להפסיק להיות ליד. "מלכת הכמעט" שוב נמצאת במרחק ניצחון ממדליה. גם אם תפסיד לארה"ב בחצי הגמר (חמישי בבוקר, 7:15 שעון ישראל) היא תוכל לעלות לפודיום.
בשני הטורנירים הגדולים האחרונים – הטורניר האולימפי בריו 2016 וגביע העולם 2019 היא סיימה רביעית. בסך הכל בארבעה טורנירים אולימפיים היא הפסידה בקרב על הארד וסיימה במקום הרביעי. מדליה עדיין אין לה ב-15 טורנירים בהם השתתפה.
הפעם ה"בומרס" נראים בשלים ויש להם את הכלים. מדובר בבסיס של שחקנים שרץ ביחד כבר שנים - ובמיוחד כשמדובר בנבחרת שמתכנסת לתקופות קצרות - יש לכך חשיבות רבה. יש בנבחרת הזו ניסיון רב ושחקנים שהיו בכל המעמדים. חצי מהנבחרת מורכבת משחקני NBA, אחד שרק סיים את הקריירה שלו בליגה הטובה בעולם (מת׳יו דלאבדובה) ואחד שאמור להצטרף לשם בעונה הבאה (הסנטר ג׳וק לנדייל בסן אנטוניו), וחשוב מאוד - יש לנבחרת הזו מנהיג.
פטי מילס היה שחקן שישי מצוין בסן אנטוניו (9 עונות אצל גרג פופוביץ׳, מולו יתמודד בחצי הגמר) והוא עובר לברוקלין. בנבחרת לעומת זאת הוא מרכז העניינים גם בתרומתו על הפרקט (20.8 נקודות, 41 אחוז ל-3 ו-5.3 אסיסטים) וגם במנהיגות. לידו יש מנהיג משנה בשם ג׳ו אינגלס מיודענו, אקס מכבי ת״א.
רמת אינטליגנציית הכדורסל בנבחרת האוסטרלית גבוהה מאוד. לכן היא גם אולי הנבחרת שהכי כיף לראות בטורניר הזה. נבחרת התקפית של כמעט 90 נקודות, שקולעת 12.5 שלשות בממוצע למשחק, שמזיזה מצוין את הכדור עם 25.5 אסיסטים בממוצע למשחק (שנייה בטורניר). מול ארגנטינה מסרה 33 אסיסטים. היא יותר עמוקה לעומת הנבחרת שסיימה רביעית באליפות העולם עם צירופם של עוד שני שחקני חוץ ברמות הגבוהות מטיס ת'ייבול ודנטה אקסום.
ויש גם נקודות תורפה - בעיקר בעומק של שחקני הפנים וברמת הקשיחות והפיזיות שלהם. אין לאוסטרליה מתחת לסל את המבחר שיש לה בין שחקני החוץ. רוטציית הגבוהים עוד התקצרה עם פציעתו של ארון ביינס, והיעדרו פוגעת מאוד בפיזיות והאגרסיביות של שחקני הפנים. הרכות היחסית הזו והדלילות עלולים להיות לה לרועץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו