בוסטון סלטיקס זכתה באליפות בדרך הכי ג'נטלמנית שיש

בוסטון סלטיקס זכתה הלילה (בין שני לשלישי) באליפות הכי ג'נטלמנית בהיסטוריית ה-NBA. אם נסתכל על הגדרת המילה "ג'נטלמן", נראה שמדובר ב"כינוי לגבר בעל תואר אצולה המתנהג לפי אמות מידה הכוללות נימוסים טובים, בעיקר כלפי נשים, אמינות גבוהה, קור רוח, הגינות, נכונות להודות בהפסד ומאפיינים נוספים לפי רוח התקופה והמקום". בואו רגע נפרק את זה.

"בעל תואר אצולה". הסלטיקס זה המועדון המעוטר בליגה כבר 61 שנה והראשון שהגיע ל-18 תארים. רוב התארים הגיעו כשהליגה הייתה קטנה יותר, עם תחרות בעיקר מצד הלייקרס על שלל גלגוליה, אבל היסודות עליהן בנוי הפרנצ'ייז החלו אי שם בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת.

"במיוחד כלפי נשים". אימה יודוקה, המאמן המוערך שהוביל את המועדון לגמר ב-2022, הושעה זמן קצר לאחר מכן, אחרי שהואשם ביחסי מרות עם אישה שעבדה תחתיו. מי שמונה למחליפו הזמני הוא ג'ו מאזולה, ששנה לאחר מכן הוביל כמעט במדויק את אותה חבורה להפסד במשחק 7 בגמר המזרח. הלילה הוא הפך למאמן הצעיר ביותר, מאז ביל ראסל, שזוכה באליפות ה-NBA. האם הסלטיקס היו לוקחים אליפות תחת יודוקה? אולי, אבל מדובר באליפות ג'נטלמנית והוא לא היה כזה.

"אמינות גבוהה". זאת הייתה עונה שבה בוסטון הצהירה קבל עם ועדה כי היא הולכת על האליפות בכל הכוח. לשם כך היא הביאה את ג'רו הולידיי, שכבר הביא למילווקי באקס אליפות ב-2021. בנוסף היא החתימה את קריסטאפס פורזינגיס וניצלה את השנה האחרונה בה חריגות השכר החדשות לא תקפות במלוא כוחן. תצרפו את זה לשני אולסטארים (ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון) לצד כוכב עולה (דריק ווייט) -וטרן עם הר של ניסיון (אל הורפורד, 186 משחקי פלייאוף). מה יצא? אלופה.

"קור רוח". למרות שהיא מחזיקה בממוצע הפלוס מינוס החמישי בגובהו בהיסטוריה (10.72+), היא עדיין נקלעה למספר רב של משחקים צמודים. בשני הסיבובים האחרונים של הפלייאוף, אותם הם סיימה במאזן 1:8, רק שני ניצחונות היו בהפרש דו ספרתי.

בששת המשחקים האחרים בהם הצד הירוק ניצח, כל פעם מישהו אחר הופיע: בראון במשחקי 1, הולידיי במשחק 3 מול אינדיאנה פייסרס ובמשחק השני מול המאבס, דריק ווייט במשחק 4 בגמר המזרח, ג'ייסון טייטום כמעט תמיד. כולם, תחת לחץ עצום, הופיעו במאני טיים. ובלי טיפת אגו.

"הגינות". אולי הדרך לאליפות לא הייתה מאוד הוגנת. מיאמי היט בלי ג'ימי באטלר, קליבלנד קאבלירס ללא ג'ארט אלן ושני משחקים בלי דונובן מיטשל, הפייסרס עם שני משחקים ללא טייריס הליברטון ודאלאס עם חמישה משחקים בהם לוקה דונצ'יץ' לקח זריקות נגד כאבים. מנגד, רוב המשחקים היו צמודים ופורזינגיס שיחק רק שישה משחקים, כך שאי אפשר לומר שלא היה לאף יריבה סיכוי. אבל בכל זאת, שלושה סוויפים ג'נטלמניים (1:4) זה משהו שלא נעשה מעולם בפלייאוף על ידי אלופה.

"נכונות להודות בהפסד". מאז הגעתו של בראון, הסלטיקס הגיעו לשישה גמרי מזרח. ארבע פעמים הפסידו רגע לפני הגמר הגדול ופעם אחת בגמר לגולדן סטייט ווריורס. בכל פעם הייתה הפקת לקחים שנלקחה בדרך שלא תמיד הייתה מקובלת על השחקנים או האוהדים, אבל מי שנשאר לא התלונן, אלא חזר מפוקס יותר. העונה בוסטון לא הפסידה פעמיים ברציפות לאורך כל העונה והיא שיחקה 101 משחקים. לא רק שהם הודו בהפסדי העבר, אלא למדו מהם.

"מאפיינים נוספים לפי רוח התקופה והמקום". הליגה נכנסה לראשונה בהיסטוריה למלחמה ב-load management. כוכבים רבים בחרו לנצל את העונה הסדירה כדי לנוח ולהיות מוכנים לפלייאוף, מה שיצר אכזבה אצל אוהדים רבים שרצו לראות את השחקנים שהם מעריצים על הפרקט, לקבל תמורה לכסף הרב שהוציאו על כרטיסים ונסיעות. לכן הוחלט על רף מינימום של משחקים (65) בהם שחקנים חייבים לשחק כדי להיבחר לחלק מתארי העונה. 

מתוך שמונת שחקני הרוטציה הבכירים בבוסטון, רק פורזינגיס שיחק פחות מ-65 משחקים. כמות הכישרון, האחוזים לשלוש וההגנה הבלתי מתפשרת אפשרו לכוכבים לנוח גם בזמן משחקים ולהגיע כשירים לעונה הסדירה, מה שאי אפשר להגיד על הרבה מכוכבי המזרח.

זו גם הייתה שנה עם תחושה של עונת מעבר. פרוייקטים צעירים נבנו, שיתופי פעולה חדשים נבנו וכוכבים חדשים צצו, אבל רק קבוצה אחת הייתה מעל כולם - בוסטון סלטיקס. התעלמנו ממנה, לקחנו אותה כמובן מאליה, אבל היא ניצחה. לפעמים זה היה ברעש (52 הפרש על גולדן סטייט ווריורס), רוב הזמן זה היה בשקט, אבל היא ניצחה ולא דרשה על זה שום קרדיט. עד הלילה.

לפני כשבוע התבשרנו על מותו של ג'רי ווסט ולפני שלושה שבועות על זה של ביל וולטון. האחד קיבל את תואר ה-MVP של הגמר ב-1969 למרות שהפסיד לסלטיקס, השני חווה פריחה מחודשת אחרי שעבר ממקום למקום עם זכייה בתואר השחקן השישי של העונה ובאליפות במועדון ב-1986 שנה לפני שנכנע לפציעות טורדניות. בשני המקרים, הכל נעשה עם הרבה פרגון ובמידה מסוימת, שני השחקנים חייבים המון מהמורשת שלהם לבוסטון, וגם ההיפך. 

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אין זה סמלי יותר שהקבוצה שזכתה באליפות מחייה עוד קצת את הזיכרון של שני האנשים הללו ומה שאפיין אותם: פרגון, אדיבות, קור רוח, הגינות ונכונות להודות בהפסד. או במילה אחת - בג'נטלמניות.