הפרויקט של ברצלונה עומד בעיקר על שתי רגליים: ניקולה מירוטיץ׳ והמאמן שארונאס יאסיקביצ'יוס, שעד עכשיו לא פרעו את השטרות עם זכייה ביורוליג. השחקן פצוע מתחילת העונה, ועדיין לא ידוע מתי יחזור. בינתיים, הקבוצה פתחה עונה בצורה סבירה עם 3:10 בליגה וביורוליג, אבל ברור שלמועד חזרתו תהיה השלכה גדולה על ההמשך.
מבחינת המאמן, זו העונה השלישית של הליטאי במועדון. הראשונה הייתה הטובה ביותר, עם אליפות בספרד וגמר יורוליג. השנייה - כישלון: בלי אליפות, הדחה בחצי גמר הפיינל פור וסיום עונה רע מאוד. למרות זאת, ברצלונה לא נגעה בו ונתנה לו להמשיך לעונה שלישית - בתקווה שאולי עכשיו תגיע ההצלחה הגדולה.
שאראס המאמן, הוא ההפך הגמור משאראס השחקן: הוא היה שחקן התקפה אטרקטיבי שלא ממש שמר בהגנה, והפך למאמן של משחק קבוצתי ששם דגש קודם כל על ההגנה. מצד אחד מאמן מבריק שיורד לפרטי פרטים, ומצד שני הפרפקציוניזם שלו מוגזם, ומהווה לעיתים נטל על השחקנים.
ראו, לדוגמה, את העובדה שהוא קשוח מאוד, ולא פעם צועק עליהם במהלך משחקים. בואו נגיד שלא ברור איך הוא היה נוהג עם עצמו השחקן. בעקבות זאת, נוצר מצב שיש שחקנים שלא יסבלו את הדרך שלו, ויש כאלה שילכו אחריו באש ובמים.
התכונות שלו הביאו לכך שמי שלא הולך בדרכו - בסופו של דבר לא יהיה במועדון, גם אם הוא כוכב גדול ומרוויח הרבה כסף. בעונה הראשונה זה היה תומא הרטל שאיבד את הקרדיט, ובקיץ האחרון הקורבן היה ניק קלאת'ס. מי שנחשב בעיני רבים הרכז הטוב באירופה, לא ניגן את אותה המנגינה כמו המאמן, ואף אמר עליו: ״שחקן צריך קצת חופש. אני לא בן 20, ויודע איך לשחק. אתה מקבל את הכי טוב מהשחקן שלך כשאתה פשוט נותן לו לשחק״.
ויש גם את הדוגמאות ההפוכות. למשל, הגארד הארגנטינאי ניקולאס לפרוויטולה מאושר הרבה יותר משהיה לפני שנתיים. בהחלטה מבריקה, שאראס הביא אותו מריאל מדריד אחרי שהפך שם לשחקן משני. המאמן הליטאי הפך אותו לשחקן מפתח, והיום הוא אחד הגארדים המובילים באירופה. הוא כן יגיד שהוא מסתדר עם השיטה של המאמן. כשהוא כבר בעונה השלישית, השיטה תעמוד העונה למבחן יותר מתמיד.
