חשוב להגיד: צריך לכתוב על המנצחים. זה כלל שהרבה פעמים אנחנו לא מקפידים עליו מספיק בתקשורת הספורט (כן, ESPN, אנחנו מסתכלים עליכם ועל אובססיית הלייקרס שלכם).
אבל עכשיו, רגע אחרי ששתי סדרות סיבוב שני גדולות נגמרו במשחקי 7 שנזכור עוד הרבה זמן, ושנייה לפני שסדרות הגמר האזוריות מתחילות, אנחנו בכוונה נתעסק לרגע במפסידים.
בעיקר, אגב, משום שהמפסידים האלה - מילווקי באקס במזרח ופיניקס סאנס במערב - היו עד לרגע ההדחה "המנצחים" בעצמם. כלומר, שתי הפיינליסטיות של השנה שעברה. וזו סיבה להשאיר על המפסידים הללו את אור הזרקורים לעוד רגע אחד.
הבעיה היא, ששתי הקבוצות האלה כנראה לא ממש יאהבו את מה שהאורות האלה יחשפו. כי, אולי אתם זוכרים, אחד הנרטיבים הכי עיקשים וקולניים לאורך פלייאוף 2021 היה ש"נכון, לכולם יש פציעות. אבל שתי הקבוצות האלה הגיעו לגמר בזכות יותר מדי פציעות של היריבות". היו כאלה שהתעקשו שמדובר בגמר בין שתי יריבות שלא ממש ראויות למעמד.
מילווקי, שבסופו של דבר המשיכה בעונה שעברה כל הדרך אל האליפות, עברה בסיבוב השני את הסופר־טים של ברוקלין בעיקר בזכות פציעות של קיירי אירווינג וג'יימס הארדן.
ועדיין, זה נגמר רק בשבעה משחקים, בין היתר בגלל שקווין דוראנט דרך על הקו באיזו "שלשה" דרמטית שהוא קלע. ואפילו בגמר המזרח מול אטלנטה, טרה יאנג נפצע בשלהי משחק 3 וחזר מוגבל רק למשחק 6.
וזה עוד כלום לעומת פיניקס, שעברה את הסיבוב ראשון מול הלייקרס, אצלה לברון ג'יימס שיחק פצוע ומוגבל ברמה נראית לעין, ועם אנתוני דייוויס שבקושי מצליח לדדות על המגרש, וזה כשהוא זמין.
בגמר המערב היא פגשה את הקליפרס, שנייה אחרי שזו איבדה את השחקן הכי טוב שלה, קוואי לאונרד (שנפצע בסיבוב השני מול יוטה ולא שיחק מאז).
באופן לא צפוי אבל מאוד הגיוני, העונה הסדירה ההיסטורית שפיניקס נתנה העונה, והאופן שבו הבאקס הצליחו להגיע ל־51 ניצחונות אף שהולידיי ומידלטון באו אחרי קיץ עמוס עם הנבחרת במשחקים האולימפיים, למרות ששיחקו כמעט כל העונה בלי ברוק לופס, ובזמן שהם מתמודדים עם ירידת המתח הטבעית אחרי אליפות היסטורית - כל זה עזר לתת תוקף מחודש ללגיטימיות של הבאקס ושל הסאנס כשתי הפיינליסטיות של השנה שעברה.
אבל אז בא פלייאוף 2022 ושתיהן הודחו בסיבוב השני. ועל ידי מי הן הודחו? דאלאס ובוסטון, שתי קבוצות שעמוק מאוד בתוך העונה הנוכחית מצאו את עצמן במאזן שלילי! המאבס היו על 18:17 ב־31 בדצמבר, והסלטיקס על 24:23 ב־21 בינואר.
אין שום דרך אמיתית לצייר את ההדחות האלה כמשהו מלבד כישלונות. נכון, מידלטון לא שיחק בסדרה מול בוסטון, אבל גם היא חסרה את רוברט וויליאמס, עוגן ההגנה המהפכנית שלה. ופיניקס? היא פיגרה משהו כמו 700:13 ברבע השלישי באחד ההפסדים הכי מבישים ומחפירים בתולדות הליגה.
העתיד כבר לא כל כך ורוד
אז לאן הולכים מכאן? ארבעת השחקנים הכי טובים בבאקס חתומים גם לעונה הבאה (ומעבר לה), והיא עדיין מחזיקה ביאניס. כנראה השחקן הכי טוב בעולם. הם יהיו בסדר ועוד תהיה להם הזדמנות נוספת לאשרר את תוקף האליפות שלהם משנה שעברה.
אבל פיניקס? פתאום ה־90 מיליון ל־4 שנים שהם חייבים למיקל ברידג'ס ו־90 נוספים ל־3 שנים לכריס פול, לצד העובדה שאייטון לא חתום עדיין, צובעים את הכל בצבעים הרבה פחות ורודים משאפשר היה לדמיין רק לפני שבוע.
שלא לדבר על מה שיהיה דרוש כדי להתאושש מהמפלה המביכה והמשפילה שהם חוו בשני לפנות בוקר. אם אפשר יהיה בכלל לקום מזה.
אז כן, לתקשורת יש אחריות להלל את המנצחים. אפילו אם בזמן אמת יש תחושה שהם לא המנצחים הכי מהוללים שאי פעם ראינו. אבל אם שנה אחת אחר כך החששות הללו מקבלים חיזוק, אז די. לפעמים צריך גם פשוט להגיד את האמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו