מתחם אופני ה־BMX בטוקיו הוקם נטו לקראת המשחקים האולימפיים. מסוג המבנים שברגע שייגמרו התחרויות יפורקו מייד, והמקום שהוקרב למען האירוע יחזור במהרה לשגרה היומיומית שלו. רואים את זה בכל ברזל ובכל מדרגה, בכל רמפה ובכל קרוואן, ובעיקר בכך שבכל המתחם הענק הזה אין אפילו גגון אחד שעושה צל. כלום.
ובבוקר יום ראשון, כשמד הטמפרטורה הראה 34 מעלות ומהירות הרוח נשקה לאפס, צל היה מצרך הכרחי. באותו זמן בדיוק התקיים שם גמר BMX PARK לנשים, והמתחם היה מלא כמעט עד אפס מקום. דביקים ומזיעים הצטופפו ביציעים מאות עיתונאים וצלמים וחזו בהיסטוריה.
להבדיל משחייה ומאתלטיקה, שבהן ההיסטוריה ממוספרת ומקוטלגת תחת הקטגוריות שיא עולם ושיא אולימפי, בתחרות האופניים ההיסטוריה נוצרת דרך העיניים. ב־BMX PARK, שעושה הופעת בכורה במשחקים האולימפיים, כל מתמודד צריך להכניס כמה שיותר קפיצות ותרגילים בדקה, בפארק עמוס רמפות בדרגות קושי שונות, והציון נקבע על ידי חמישה שופטים ויכול להגיע לכל היותר ל־99.99.
אין פה שיאי עולם ושיאים אולימפיים, ולכן כדי לעשות היסטוריה הרוכבים צריכים לתת לעיניים משהו חדש לצפות בו, להצליח איפה שכולם כשלו לפניהם. אתמול, כששרלוט וורת'ינגטון עלתה על הרמפה המרכזית וירדה ממנה רק אחרי שהשלימה BACKFLIP 360 (סיבוב מלא אחורה ולצד), היה ברור שהרגע חזינו בהיסטוריה. החום והלחות נשכחו, וכולם קמו להריע לאישה הראשונה אי פעם שהשלימה את התרגיל הזה בתחרות גדולה. הלוח הראה 97.50, ציון ששלח את הבריטית למקום הראשון והעניק לה את מדליית הזהב.
ה־BMX, כמו שאר ענפי האקסטרים שהשתחלו למשחקים האולימפיים, נועדו למשוך קהל צעיר ומגניב שלא צופה בבדמינטון ובהרמת משקולות בזמנו הפנוי. ובאמת, התחרות הזאת מיועדת לדור החדש. מעבר לחום ולעובדה שהיא מצטלמת נהדר, המוזיקה שם נעה בין Lil Uzi Vert ללינקין פארק, והנעליים היחידות שנצפו במתחם היו סניקרס בכל צבעי הקשת.
מהמטבח לזהב אולימפי
המתחרים והמתחרות, כולם בלי יוצא מן הכלל, נוטפים סטייל - שזה כמובן עדיף מלנטוף זיעה - אלא שמתחת למעטפת הקולית הזאת מסתתרים ספורט מדהים וספורטאים מעוררי השראה. האנה רוברטס האמריקנית, שזכתה במדליית הכסף, כמעט סיימה את הקריירה בגיל 10 לאחר שנפלה מרמפה ונפגעה בצורה קשה בגבה.
אתמול, כשהיא כבר בת 19, סיפקה תרגיל אדיר שהביא לה ציון של 96.10. ניקיטה דוקארוז משווייץ, שזכתה בארד, נאלצה לפרוש מכדורגל בגיל 11 בשל הפרעות חרדה, ואל האופניים התגלגלה לאחר צפייה בסרטוני יו־טיוב. הביצוע שלה אתמול היה שווה 89.20.
גם לוורת'ינגטון, מדליסטית הזהב, סיפור מעניין מאחוריה. עד לפני ארבע שנים הבריטית בת ה־25 עבדה כטבחית במסעדה מקסיקנית, מנסה להרוויח קצת כסף כדי להחזיק את חלום האופניים בחיים. כששמעה שהענף יהפוך אולימפי בטוקיו, עזבה את המטבח והחלה להתמקד במטרה.
למרות שהוועד האולימפי הבריטי ביטל את התמיכה ב־BMX, היא המשיכה להילחם, והמלחמה הזאת התנקזה אתמול למקצה הגמר.
בתרגיל הראשון וורת'ינגטון ניסתה לבצע את התרגיל ההיסטורי, אבל התרסקה בגדול. כמו בחיים, גם הפעם היא קמה על הרגליים ולא ויתרה. בסיבוב השני הצליחה להשלים את הסיבוב, והמשיכה לזכייה בזהב. "זה היה מדהים", אמרה בסיום, "לא ניסיתי לבצע את התרגיל הזה בתקופה האחרונה, אבל ידענו שאני חייבת לשלוף משהו גדול וזה היה זה. לפעמים העבודה הקשה משתלמת".
