אלכס שטילוב: "מי שחושב שבאתי רק בשביל ההשתתפות - טועה בגדול"

אני פוגש את אלכס שטילוב ערב יציאתו לתחרות גביע העולם בדוחא, רגע לפני הנסיעה החשובה באמת - לאולימפיאדה הרביעית שלו, בטוקיו. כן־כן, רביעית. תראו לי ספורטאים, אתלטים בכלל וישראלים בפרט, שעושים ארבע פעמים את הסיבוב המשוגע וכפוי הטובה הזה שהתחיל לפני 13 שנה, במשחקי בייג'ין 2008 (מקום 8 בגמר בתרגיל הקרקע), ויגיע עכשיו ליפן כשהוא כבר בן 34.

שטילוב אחד המבוגרים לסוגו בהיסטוריה של המשחקים, ועדיין פיגורה רצינית בענף - אחד כזה שאלה, הלא מנומסים בברנז'ה העולמית, מצביעים לעברו, מנידים בראש ואומרים בשקט - זה שטילוב!

17 שנים הוא מתאמן עם מאמנו סרגיי וייסבורג, שעובד גם עם ארטיום דולגופיאט הצעיר משטילוב בעשור. פגשתי אותו גם לפני תשע שנים, רגע לפני שיצאנו למשחקים האולימפיים בלונדון 2012. הוא היה אז בן 25, צעיר, רווק ובעיקר רעב למדליה אולימפית, גם בזכות תוצאות נהדרות שנה קודם לכן (ארד באליפות העולם בטוקיו, כסף באליפות אירופה בברלין ומדליות זהב וכסף בגביע העולם בשנתיים שלפני האולימפיאדה).

שטילוב לא התבייש להגיד את זה, אף שהיה המתעמל היחיד פה, במדינה שהיא לא באמת מדינת התעמלות, ללא יריבי אימון ועם מודעות ציבורית כמעט אפסית לענף, שמתעלמת כמעט לגמרי ממנו ומההתעמלות בתקופות שבין האולימפיאדות. עד שלשבועיים בודדים בתוך החיים שלו הוא הופך ל"תקווה אולימפית" של עם ישראל, שמתיישב לחמש דקות מול המסך ודורש ממנו בקול רם להיות גיבור ולהביא מדליה, אחרת יהיה רע.

הוא גדול המתעמלים הישראלים מאז ומעולם. אלוף אירופה ומחזיק בשתי מדליות ארד באליפויות עולם, ובעוד זהב מגביע העולם ב־2014. הוא המתעמל הישראלי הראשון שהביא מדליות מאליפות אירופה (זהב וכסף), והמתעמל הישראלי הראשון שהביא מדליה מאליפות עולם, וכמובן הראשון והאחרון כרגע שעלה לגמר אולימפי.

הראיון מתקיים במקום לא שגרתי בלב בני ברק, בפינה שקטה שהקצו לנו באולם תצוגה של חברת מערכות השינה "סוויס סיסטם", שהיא אחת התומכות בספורטאים האולימפיים הישראלים ברמה האישית ובוועד האולימפי בכלל.

ההערכה היא שמדובר בתמיכה של כמיליון וחצי שקלים. שטילוב ישן על אחת המיטות המתוחכמות שלהם, שבגדול יודעת לעשות הכל ובעיקר מודדת את איכות השינה של אלכס ויודעת לשפר אותה. במשחקים הבאים, כששטילוב יהיה כבר בן 38 וייצא לאולימפיאדה החמישית (צחקנו...) - המיטה תדע גם לעשות קפה ולהכין שייקים בריאים. שוב צחקנו. זה לא כלול במחיר.

אוקיי, אלכס. אז בבייג'ין ובלונדון היית גם חזק יותר וגם מהיר יותר. בקיצור - למה אתה צריך את זה עכשיו כשאתה בן 34? אני יכול להבין את ערן זהבי שבגיל הזה עוד מרוויח 2 מיליון יורו לעונה. אתה מרוויח טיפה פחות.

"ברמה הפיזית אין ספק שאתה צודק, אבל אני הרבה יותר מנוסה מאשר אז, וגם יותר מחושב. אני יודע בדיוק מה אני צריך לעשות ויודע לאיזו רמה אני יכול להגיע ואיזו תוצאה להשיג".

מה היעד הריאלי שלך בתרגיל הקרקע?

"היעד הוא מקום בגמר האולימפי. יש בסך הכל שמונה מתעמלים שנלחמים על מדליה. השגתי את הקריטריון באליפות העולם בשטוטגרט ב־2019. סיימתי שביעי".

החלטת שבטוקיו אתה הולך רק על תרגיל הקרקע. ויתרת על הקרב־רב.

"אמרתי לעצמי שלא כדאי לי להשקיע זמן וכוחות בקרב־רב, כי אני לא יכול להגיע ליותר ממה שהשגתי בלונדון 2012, שזה מקום 12. אז הייתי לבדי בעולם, גר עם ההורים. היום יש לי אישה ושני ילדים, ויש גם מגבלת זמן. לכן אני מקדיש הכל לקרקע".

אתה בן 34. בגילך, אם הייתי עושה גלגול פשוט על מזרן, הייתי מרגיש משותק לשבוע. מה יש לך להציע בטוקיו?

"כשאני בונה את תרגיל הקרקע שלי, אחד השיקולים שאני שם זה מה אני מסוגל באמת לעשות ואיזו רמה של תרגיל להציג. אני מביא בחשבון את היריבים שלי, שאני בסך הכל מכיר אותם. אחרי תחרויות ההכנה הגעתי להחלטה שלא אלך על דרגות הקושי הכי גבוהות, אלא אתמקד ברמת הביצוע".

זאת אומרת שאתה הולך על בטוח, קודם כל כדי להבטיח מקום בשמינייה הראשונה.

"כן, בגמר הכל פתוח ודברים יכולים להיות נזילים ומפתיעים מאוד. חוץ מבלונדון, במשחקים אחרים שהשתתפתי לא בהכרח הפייבוריטים הם אלה שזכו במדליות. חלקם בכלל הפתיעו שעלו לגמר. היה ברזיליאי אחד אלמוני שזכה במדליית ארד, ואת מדליית הזהב בריו 2016 לקח בכלל הבריטי מקס וויטלוק, אותו וויטלוק שחלק איתי מדליית זהב באליפות אירופה במוסקבה ב־2013".

"הסיכויים להגיע לגמר? 80-70 אחוזים"

את תחרות גביע העולם בדוחא שנערכה בסוף יוני עבר שטילוב לא בהצלחה גדולה, אבל זו היתה הזדמנות טובה לשיופים אחרונים של התרגיל, והוא מספר שהוא מרגיש בכושר טוב מאוד ומוכן לרגע האולימפי. בשבוע הראשון של יולי הוא נסע להתאמן לא הרחק מקייב, שם מתאמנת גם הנבחרת האוקראינית, ובעיקר לערוך היכרות עם המזרן היפני שהובא לשם במיוחד, ושעל אחד כמותו יתחרה בטוקיו.

אם אבקש ממך להגדיר באחוזים את הסיכויים שלך לגמר אולימפי, איך היית מחלק אותם?

"80-70 אחוזים. בהרגשה אני אופטימי. אני מאמין שציון של 14.7 יספיק לי לגמר".

את האימונים שלו הוא העביר בין שני אולמות - הדר יוסף ומכון וינגייט, שהוא האולם המרכזי של התעמלות המכשירים בארץ. בתחרויות בבולגריה ובקרואטיה, לפני דוחא, לא הגיע שטילוב לתוצאות טובות, אבל הוא לא מסתכל אחורה, עיבד כמה לקחים ועשה שינויים.

אני חוזר לגיל שלך ולעובדה שבתחום שלך אתה סוג של אקזמפלר, יוצא דופן. למה החלטת למתוח קצת את החבל ולא להחליט שזהו, מפנים את הדרך לצעירים? העולם הזה שלך הוא לא ממש לבני 34.

"יש מתעמלים שרק התחילו להתאמן כשאני כבר השתתפתי בבייג'ין 2008. אני יוצא לתחרויות בעולם עם ילדים בני 18 שראו אותי בטלוויזיה כילדים קטנים, וזה נחמד לקבל פידבקים מהם ולשמוע שהם גדלו עלי. זה נכון שבתרגיל הקרקע אהיה המבוגר ביותר באולימפיאדה, אבל זה לא אומר שאני מרגיש לא רלוונטי.

אם הייתי חושב שאני לא ברמה של הטופ העולמי, נראה לך שהייתי ממשיך? ממש לא. אני ממש מרגיש שאני יכול ונמצא ברשימת הפוטנציאליים למדליה. עשיתי שני גמרים, ב־2018 וב־2019, זהב בגביע העולם בדוחא לפני שנתיים, השגתי את הקריטריון והפכתי לאבא לשני בנים, רום, בן 4, וגיא, בן שנה וחצי".

"יש מתעמלים שרק התחילו להתאמן כשאני כבר השתתפתי בבייג'ין 2008. אני יוצא לתחרויות בעולם עם צעירים בני 18 שראו אותי בטלוויזיה כילדים קטנים, וזה נחמד לשמוע שהם גדלו עלי"

וגם אשתך אלה לא נפלה רחוק מהעץ שלך.

"כן, יש לה בתי ספר להתעמלות בהרצליה וברמלה".

כמה זמן אתה מוצא להם בתוך כל האימונים שלך וההכנות לטוקיו?

"אנחנו משפחה, ואחד השיקולים שלי לוותר ולהתמקד רק בתרגיל הקרקע זה להקדיש זמן לילדים. לא הייתי כשהם היו ממש קטנים, אבל היום אני מעורב מאוד. גם לקורונה ולסגרים היתה השפעה על החיבור המשפחתי וזה תרם ברמה החיובית, כי בוטלו הרבה תחרויות והייתי פחות מחוץ לבית. שלוש־ארבע פעמים בשבוע אני אוסף את הילדים מהגנים".

הם עדיין קטנים, אבל אתה רואה אותם הולכים בעקבותיך, להתעמלות?

"אני יכול לתכנן מה שאני רוצה, אבל מה יקרה אם הילד לא ירצה, אכריח אותו? ממש לא. אבל בלי קשר ניקח אותם לחוגים. ספורט זה דבר טוב ומשכלל את המוטוריקה ואת הקואורדינציה שלך".

אתה מודע לזה שחובבי הספורט הישראלים מתעניינים בעיקר בכדורגל ובכדורסל. יש אמנם שיפור מסוים בחשיפה לג'ודו ובהתעניינות בהתעמלות האמנותית בגלל ההצלחות של הנבחרת ושל לינוי אשרם, אבל אם לא תביאו מדליות בטוקיו - הקהל יכעס.

"בשנים האחרונות יש עלייה במודעות. היום הרבה יותר אנשים מכירים את המתעמלים המובילים שלנו, ויש גם הישגים. יש לנו את דולגופיאט, שהוא פעמיים סגן אלוף עולם ואלוף אירופה. אני בכל אופן לא הרגשתי שום כעס כשלא הבאתי מדליה מלונדון. הייתי מאוכזב מעצמי. זה טבעי שאחרי שאתה מביא מדליות מאליפויות עולם ואירופה, אנשים מצפים למדליה במשחקים האולימפיים.

לא התביישתי ותמיד אמרתי שהמטרה שלי היא להביא מדליה מלונדון 2012, אחרת אין סיבה לטוס. אני גם לא אוהב להנמיך ציפיות. זה לא משפיע יותר מדי על התחרות עצמה. הרבה ספורטאים בארץ אוהבים להנמיך ציפיות, אולי כדי להוריד אחריות אם לא יצליחו. אני לא מתחבר לזה".

כמה היית קרוב למדליה בלונדון?

"לא ממש רחוק. היה שם פספוס קטן בתרגיל. לא זוכר גמר כל כך צמוד כמו בלונדון. כולם עשו תרגילים מצוינים, כך שכל טעות קטנה השפיעה על המיקום".

כשהתחלת להתאמן בת"א ב־2004, בגיל 17, איפה היה ענף ההתעמלות בישראל?

"לא היה הרבה. מלבד כמה בוגרים היו אולי חמישה ילדים בחוגים. היום יש מאות ילדים שמתאמנים, עם נבחרת נוער ובוגרים. פעם מי שהצליח להגיע לגיל 18 כמתעמל היה אוטומטית בנבחרת, אבל מאז איגוד ההתעמלות הפך להיות הרבה יותר מקצועי".

אתה שומר על דיאטה?

"למזלי, קיבלתי מההורים שלי גנים כאלה שאין לי נטייה להשמנה. לא שמרתי על דיאטה אחרת. יכול להיות שאני עושה קצת סדר לפני תחרויות ולא משתולל עם האוכל, אבל אני לא מקפיד יותר מדי ולא מחזיק את עצמי.

"אם אני רוצה לאכול, אין בעיה. אבל ברור שכספורטאי אולימפי יש לי גם אחריות, ולמרות שאין לי נטייה להשמנה, אני יודע מה טוב לי לאכול".

"המשלחת הישראלית תחזור עם 4 מדליות"

כששטילוב היה בן 10, עדיין באוזבקיסטן, האליל שלו היה אלכסיי ניימוב הרוסי, שזכה בארבע מדליות זהב וב־12 מדליות אולימפיות בסך הכל - באטלנטה 1996 ובסידני 2000. הוא זוכר שראה את ניימוב בקלטות שהיו לו בבית והיה צופה בתחרויות שלו שוב ושוב. עד שהחלום לפגוש את אלילו התגשם באליפות אירופה 2004 בלובליאנה, האחרונה של נמוב, שכיום מכהן כסגן יו"ר איגוד ההתעמלות הרוסי.

"אחד השיקולים שלי לוותר ולהתמקד רק בתרגיל אחד, זה להקדיש זמן לילדים. לא הייתי שם כשהם היו ממש קטנים, אבל היום אני מעורב מאוד. גם לקורונה ולסגרים היתה השפעה חיובית על החיבור המשפחתי"

בוא נדבר קצת כדורגל. יענקל'ה שחר הוא ספונסר ותיק שלך. זה אומר שאתה אוהד מכבי חיפה באוטומט?

"אני אוהד של מכבי חיפה עוד לפני שפגשתי את יענקל'ה. אחי אימן בזמנו במכבי הרצליה, וכשעליתי לארץ חיפה היתה הקבוצה הכי טובה פה. גם היום אני הולך כמעט לכל משחק".

איך אתה מסביר את האליפות אחרי עשור?

"ברק בכר הכניס אלמנט אחר, וזה הוסיף, מעבר לרענון שעשה מרקו בלבול. חיפה גם נהנתה מזה שמכבי ת"א לא היתה בשיאה".

זאת תהיה האולימפיאדה האחרונה שלך?

"בטח, אבל זה שהיא אחרונה זה לא פחות מלחיץ מהראשונה. לא באתי רק בשביל ההשתתפות. מי שחושב ככה, טועה בגדול".

מה תעשה אחרי הפרישה?

"אקים בית ספר להתעמלות לילדים מגיל 4-3, אבל פחות בקטע תחרותי. זה חלק מתרבות ספורט".

כמה מדליות המשלחת הישראלית תביא?

"לדעתי ארבע מדליות".

באילו ענפים?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"אני מעדיף לא לענות, כדי שאף אחד לא ייעלב... (צוחק)".