בסופ"ש האחרון ישראל חוותה את הימים הגדולים ביותר בתולדותיה מבחינה ספורטיבית לאחר ששישה חברי המשלחת למשחקים האולימפיים בפריז קטפו שש מדליות שגרמו לתושבי המדינה לבכות מאושר. בתוך הרשימה המכובדת נמצאים שלושה ג'ודוקאים – רז הרשקו וענבר לניר שזכו במדלית הכסף ופיטר פלצ'יק שהצליח לזכות במדלית ארד חשובה מאין כמותה עבורו ועבור מדינה שלמה.
הערב (ראשון) חברי משלחת הג'ודו, יחד עם אנשי משלחת השחייה נחתו בישראל. מאות בני אדם חיכו להם בנמל התעופה בן גוריון כדי לתת להם חיבוק ענק על ההישגים שלהם. בין היתר הגיעו גם משפחות הג'ודאים, לא מעט ילדים מהמועדונים בהם מתאמנים המדליסטים הטריים ועוד אזרחים רבים.
לאחר הנחיתה הזוכים יחד עם מאמן נבחרת הנשים שני הרשקו ויו"ר האיגוד משה פונטי קיימו גם מסיבת עיתונאים חגיגית שבה דיברו על הימים האדירים שחוו.
משה פונטי, יו"ר איגוד הג'ודו היה הראשון לדבר במסע"ת ואמר: "קודם כל אני רוצה לברך את שני הרשקו, אורן סמדגה וגיא פוגל, נמרוד משה הפיזיוטרפיסט, מיקי מדר, נועם אייל ועוד רבים. אני רוצה לפרגן קודם כל לאלה שעובדים קשה מאוד כדי להביא את ההישגים האלה, בדרך כלל לא מזכירים אותם. כל אולימפיאדה איגוד הג'ודו מנסה לעשות את הטוב ביותר. למשחקים האלה היו לנו רק שלוש שנים להתכונן אליהם, אבל הם היו הטובים ביותר. בריו 3 מדליות, טוקיו אחת, פריז שלוש. זה מטורף, הכל בזכות המאמנים והצוות".
על אורן סמדג'ה אמר פונטי בדמעות: "אני רוצה לציין את אורן סמדג'ה, קשה לי לדבר עליו, הוא היה חניך שלי, אני מכיר אותו מגיל 4, ומגיל 17 כספורטאי אימנתי אותו והאמנתי בו בכל מחיר שהוא יביא מדליה, וכשהוא היה בן 22 הוא זכה במדליה בברצלונה, זה היה ספורטאי אחד, יש לנו בקדנציה הזאת בסה"כ שש מדליות, לג'ודו יש בסה"כ 9 מדליות. אורן, קרה האסון שאני לא יודע איך אבא קובר בן, קשה לי לדבר עם אורן, הוא נמצא במקום אחר לגמרי לדעתי, אני מקווה מאוד שהוא יצא מזה ויחזור חזרה לאמן את הגברים. על שני אני יכול להגיד הרבה דברים שהוא עושה, הוא גם היה חניך שלי, זה פשוט מטורף שיש לו שתי ספורטאיות שהגיעו לגמר האולימפי, זה היה בשבילי הצלחה מדהימה".
פיטר פלצ'יק אמר: "אני באמת לא ידעתי למה לצפות כשיצאתי מהמטוס. היינו בכפר האולימפי הרבה זמן, היינו בבועה והתכוננו כל אחד ליום הגדול שלו. לא עניין אותנו שום דבר אחר, כי הגענו לשם בתחושת שליחות, ידענו שהמשחקים האלה הם מיוחדים בהיבט הזה, כי עברנו את הטרגדיה הכי גדולה שהמדינה ידעה. הייתה לנו אחריות כל כך גדולה, ידענו שלכל קרב יש השלכות, המטרה הייתה להניף את הדגל כמה שיותר גבוה, על אפם וחמתם של כל מי שרצו להחרים אותנו".
עוד הוסיף פלצ'יק: "עברתי תקופה לא פשוטה בחודשים לפני המשחקים פריז, כל מיני דברים ברשתות, תקיפות וחדירה לפרטיות. לקחו איזה פוסט שלי מתחילת המלחמה וניסו להחתים איזו עצומה שחתמו עליה המון אנשים מכל מיני מדינות עוינות ניסו ממש להחרים אותי. כשנודע שאני נושא הדגל זה העלה הילוך".
רז הרשקו: "כל כך מאושרת להגשים את החלום שלי. יש לי תחושת החמצה על הגמר, שהייתי נגיעה מהזהב. זה ביאס אותי קצת, אבל אני כן מסתכלת על הדברים החיוביים. חלמתי על זה הרבה שנים, זה לא תמיד היה פשוט, לא תמיד הכל היה ורוד ושמח. כל יום קמתי לעבוד קשה, זה גם בזכות שני הרשקו, המאמן שלי שהאמין בי והראה לי את הדרך גם כשלא ידעתי מה אני רוצה לעשות. אלו המדים שלי שאני יכולה לשים, להניף את הדגל הכי גבוה ולהראות לכולם שעם ישראל חי".
ענבר לניר: "קבלת הפנים הייתה מציפה מאוד. רציתי להודות לכל מי שבא, המשפחות והחברים הקרובים. לייצג את המדינה בימים האלה זו שליחות אדירה, לא משהו שחשבתי עליו כשהתחלתי בג'ודו בגיל שש. 18 שנה אחר כך, לשבת פה עם מדליה אולימפית על הצוואר - אני לא מאמינה שאני בסיטואציה הזאת. אני רק אנצל את ההזדמנות לשלוח חיבוק וחיזוק חם לכל אזרחי המדינה, כל מי שנפגע בגוף ובנפש, לכל משפחות החטופים. אמנם אנחנו אלה שחוזרים עם מדליה הביתה, אבל אנחנו מייצגים אנשים שעובדים קשה מאחורי הקלעים, ולפעמים אפילו בוחרים לא לקחת קרדיט למרות שמגיע להם".
מאמן נבחרת הנשים שני הרשקו אמר: "אני רוצה להודות למשפחה שלי שנמצאת כאן בהרכב כמעט מלא. תודה לפונטי, שאנשים אולי לא יודעים - אבל אני בצורה כזאת או אחרת ביחד איתו מאז סוף שנות השמונים. זה פשוט משוגע. הקריירה המשמעותית שלו כמאמן ואחר כך כיו"ר, עשינו אותה יחד".
