הקשתית מיכאלה משה תלמד עד אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 את תורת התירוצים על בוריה. היא בסך הכל שנתיים בתחום, חדשה בענף. אתמול, אחרי הפסד בקרב על מקום בשמינית הגמר, היא עשתה טעות של טירונים בתורת ההסברים והנימוקים.
מומלץ להבא לשנן שאין להגיד "היתה רוח קדמית, הקשת שלי במשקל נמוך, זה השפיע על החץ ולא הגבתי כמו שצריך". זה כמו לספר למורה "הכלב אכל לי את המחברת". אבל נוותר לה, אולימפיאדה ראשונה.
בעוד ארבע שנים, אחרי שפשוף רציני, אנחנו מקווים שהיא לא תספור יריבה רומנית, מהשורה השלישית, כזו שביום טוב היא היתה צריכה לנפנף.
אין כמו אתר תחרויות הקשת בלב פריז. יושבים במעלה היציע, מסתכלים שמאלה ורואים את גשר אלכסנדר המרהיב, מקדימה ניצב מגדל אייפל ומשמאל האינווליד במלוא תפארתו. זה כמו התיירים שהיו עושים את אירופה הקלאסית בשבוע. בעשר דקות של תחרות ראיתי חצי מהאטרקציות, אפשר להמשיך.
רק שהיה חם אתמול, 30 מעלות, ואת משה דחפו לקרב בשעה 2 בצהריים כשאלוהים בחר לא לרחם על ילדי הגן. "בווינגייט יותר חם", אמר גיא מצקין, מאמנה של הקשתית.
לא יהיו יותר תירוצים
מיכאלה, בת ה־20, היא באמת סיפור יוצא דופן. היתה במשך שנים מתעמלת אמנותית עד שהחליטה לפני כשנתיים לעשות הסבה ולעבור לקשתות. היא מספרת שהעיסוק הקודם עזר לה בקואורדינציה ובמשמעת עבודה. "היא ספורטאית־על", אומר מצקין על החניכה שלו. "היא עוד לא שנתיים בתחום וכבר מדורגת 18 באולימפיאדה והשיגה שיא לאומי במוקדמות. היא עשתה מסע מדהים כדי להגיע לפריז".
מול משה עמדה מדאלינה אמאיסטרואיי הרומנייה. מצקין מספר שבבוקר הם חשבו שניתן לעבור את המתנגדת משום שהיא לא יציבה. לצד יריות מדויקות יש לרומנייה גם בעיטות ליציע. רק שהפעם זה היה אירוע שונה מכל מה שמשה הכירה. מגרש מרכזי, אלפי צופים ושידור ישיר בטלוויזיה כשבדרך כלל בתחרויות האלה אם ההורים והחברים שוכחים לבוא אין מספיק למניין.
"תמיד לפני שמינית הגמר כולם יורים ביחד במגרש ולא צריך לחכות לתור שלך", משה מספרת. "גם אין רעש כמו שיש כאן. זו התחרות השנייה שלי שמשודרת, ובטח עם כל כך הרבה קהל".
קשתות הוא מקצוע לאנשים שעשויים מאלומיניום. בקרבות האלה עומדים 70 מטרים מהמטרה, הטוב מחמש מערכות, כשבכל מערכה יש למתחרה שלושה חיצים. בול במרכז מזכה ב־10 נקודות.
משה פתחה את המערכה הראשונה עם ירייה שזיכתה אותה בציון 6 הנמוך, כשהרומנייה שלצידה הכניסה בול, 10 נקודות.
מלבד סט אחד שבו הישראלית סחטה תיקו מכובד, באחרים הרומנייה קבעה עובדות בדרך לניצחון 1:7. "מבאס", משה אמרה כשירדה מהמשטח, "היתה לי הרגשה שאני יכולה להגיע רחוק". גם המאמן חשב ככה. "ספורט אכזרי", נאנח.
אם וכאשר מיכאלה תגיע ללוס אנג'לס זה כבר יהיה עם ידע איך זה להתחרות באזור של הבכירות, לא תוכל למכור תשובות על משקל הקשת. "אני מאוכזבת, אבל שמחה שהיתה לי הזדמנות להיות פה", אמרה לפני שארזה. "ארבע השנים הבאות יעשו את ההבדל. כרגע אולימפיאדת לוס אנג'לס היא המטרה ועל מיקום נדבר בהמשך".
