"כשאני שוחה, אני מרגישה כל כך שמחה, זו התחושה הכי מרגיעה פשוט לגלוש במים". כך אמרה בתי בריסל בת ה-99 לאחר ששברה את שיא העולם לקבוצת הגיל שלה. אך שיאנית העולם החדשה לא תמיד הייתה שחיינית.
בריסל שגדלה בהולנד, היא הבכורה מבין 12 ילדים. בשנות מלחמת העולם השנייה היא לא הייתה מסוגלת להמשיך בפעילויות כמו שחייה, החלקה והתעמלות, ובילתה את זמנה בטיפול באחיה הקטנים.
הוריה הוציאו אותה מבית הספר בגיל 14, והמשפחה חיה ללא חשמל יותר משלוש שנים. "זה היה אתגר לא קטן במהלך המלחמה", אמרה. בריסל היגרה לקנדה עם בעלה בשנת 1959. ובנוסף לגידול שלושת ילדיהם, כיום בני 70, 72 ו-74, היא ניקתה בתים למחייתה ולימים הפכה לתופרת.
ב-1982 היא יצאה לפנסיה, ובזמנה הפנוי החדש היא נכנסה בהדרגה לעולם השחייה התחרותית. היא השתתפה בתחרות הראשונה שלה ב-1991. "שחיתי חזה ואפילו לא עשיתי את זה כמו שצריך", היא נזכרה. "התחלתי מהבסיס".
בריסל החלה לשחות בצורה תחרותית רק באמצע שנות השישים לחייה. מאז היא זכתה במאות מדליות - ורק השבוע, בגיל 99, שברה שלושה שיאי עולם בקבוצת הגיל שלה. בסוף השבוע שעבר היא שברה את שיא העולם לקבוצת הגיל שלה במשחה ל-400 מטר חופשי - היא שחתה אותו ב-12 דקות ו-50 שניות - וניצחה את שיאנית הקודמת כשהקדימה אותה בכמעט ארבע דקות. בריסל מתחרה בקטגוריית הגיל 100 עד 104, שכן הסיווג נקבע לפי שנת לידה.
היא גם קבעה שיא במשחה ל-50 מטר חזה, אותו עשתה בדקה אחת ו-52 שניות, ובמשחה ל-50 מטר גב, שלקח לה דקה אחת ו-24 שניות. "הרגשתי כל כך טוב", אמרה השחיינית.
במשך יותר מ-30 שנה, בריסל התחרתה בעשרות תחרויות בקנדה ובמקומות אחרים, היא מסיעה את עצמה לאימון שחייה, כ-20 דקות מדירתה, פעמיים בשבוע ונהנית מהריגוש של התחרות. "הבריכה היא המקום המאושר שלי", אמרה.
