לג'ודוקא פיטר פלצ'יק השנה האחרונה היא פשוט נהדרת, כאשר במהלכה זכה במדליית הארד באליפות העולם בקטאר, בקטגוריית המשקל עד 100 ק"ג, וסיים במקום השני בתחרות המאסטרס היוקרתית שהתקיימה השנה בבודפשט.
פלצ'יק (31), קיווה לסיים את העונה בצורה הטובה ביותר, עם מקום בפודיום גם באליפות אירופה שננעלה אתמול במונפלייה שבצרפת, בטח בימים אלו בזמן מלחמת חרבות ברזל, אך לצערו הוא נפצע ונאלץ לפרוש מהקרב על מדליית הארד.
על פי בדיקה ראשונית, פלצ'יק סובל ממתיחה חזקה, מה שצפוי להשאיר אותו מחוץ למזרן לפחות בחודש וחצי הקרובים, והוא עוד יחזור לארץ כדי לעבור סדרת בדיקות ויתחיל בתהליך השיקום, זה ימנע ממנו לצאת בחודש הבא לגרנד סלאם טוקיו.
"עושה רושם שהמתיחה היא מאוד חזקה", מספר פלצ'יק ל"ישראל היום". "יש נפיחות וכאבים, אבל אני מחכה לחזור לארץ ולעשות את הבדיקות הנכונות והערכת מצב מה קורה בפנים, זה לא רק מנוחה אלא שיקום של חודש-חודש וחצי.
"אבל מה שמעודד, שהמצב שלי טוב. אני מדורג רביעי בעולם. בקטע הזה אני ומאמן הנבחרת אורן סמדג'ה שנשאר בארץ לא דואגים. הוא גם כתב לי שהוא גאה בי שהגעתי לחצי הגמר. כשהבין שנפצעתי ברבע הוא אמר שאני 'פסיכופט', איך עשיתי קרב עם ניקוד זהב מול המדורג ראשון – כל זה על רגל אחת.
"הסברתי לו שהיה לי קשה לוותר על הקרב הזה, בטח שאני במרחק קרב מהמדליה. עלתי לקרב עם הרבה רוח לחימה ולב, והרבה אמונה שאני יכול לעקוץ את הקרב ולנצח".
זאת היתה החלטה שלך לעלות?
"אני לקחתי את ההחלטה לעלות וכל הצוות גיבה אותי. עוד לא ידעתי מה חומרת המצב, גם הכאבים הלכו והתגברו במהלך היום. עד החצי היה לי ממש קרב אחרי קרב, אין הרבה זמן מנוחה, ככה שהאדרנלין משפיע. עשיתי חבישה ואמרתי שזה מרגיש לי בסדר ורציתי לראות את הטוב, כי הכי קל להרים ידיים".
איך זה להתחרות בימים אלו של מלחמה בישראל?
"זה שאלה מורכבת, כי עד שהגעתי לצרפת, הייתי עסוק בהסברה. אני מתאמן על המזרן או בחדר כושר ובין לבין עסוק בהסברה עם כמה יזמים שהצטרפו אלי, בהפקת סרטונים בכמה שפות. אני מקבל מיליון הודעות מאנשים שנפתחו להם העיניים וגם הודעות שליליות ואיומים, אבל ראיתי שהדברים עובדים וחשוב להפיץ את הבשורה ואת האמת.
"ידעתי שאני מוכן לאליפות אירופה, שאני בכושר טוב, השאלה היתה האם אני אצליח לנתק את המצב הזה. כשהגעתי למלון, עשיתי הרבה עבודה עם עצמי, עבודה מנטלית, דמיון מודרך ואני חושב שהצלחתי לעשות את זה טוב ולהגיע ליום התחרות נקי. נכון שכל המשפחות, החטופים, הפצועים, זה הכל ליווה אותי לאורך היום הזה, אבל בקרב הייתי מרוכז במטרה".
ועדיין, בטח קשה להתרכז שהמשפחה והילדים שרק נולדו בארץ ורצים כל הזמן לממ"ד?
"תוך כדי שאני נלחם, אני רואה בחצי עין בקבוצות של המשפחה, ששואלים אחד את השני האם הכל בסדר, ואז אני מבין שיש אזעקות ויש טילים. אבל אז אני מסתכל על החליפה ודגל ישראל, ומריץ את כל הדברים האלה, ככה לא נשאבתי, אלא זה פשוט הרים אותי למעלה וחיזק אותי. רציתי את המדליה הזאת בשבילם, כמו שהבנות הביאו, זה הלך איתי כל היום, ולצערי, המצב שלי לא אפשר זאת".
שמעת על הפגנות שהיו בעיר בזמן האליפות?
"זה שהגענו לתחרות, ונלחמנו, השמענו את הקול שלנו על המזרן. נלחמנו בשביל הדגל, הבאנו בסוף מדליות, זה הניצחון הכי גדול שלנו, זה האצבע בעין לכל העולם וזה מה שחשוב, זה שאנחנו לא מוותרים גם ברגעי משבר זה המסר לכל מי ששומע אותנו. אנחנו במשבר מהחמורים ביותר שהמדינה ידעה, אבל אם נישבר זה יהיה הניצחון של החמאס, לכן צריך להמשיך ולדבוק בחיים".
איזה תגובות קיבלת מקולגות באליפות אירופה?
"קיבלתי המון אהבה ואמפתיה וחיבוקים בגלל המצב. אנשים פה הופתעו לראות כמה אני נלחם ומצליח להתקדם, כשאנשים בסוף היום לא דיברו על הפציעה, אלה עללי כמי שנלחם עבור עוד משהו. הלב של האנשים יוצא אלינו.
"חבר שלי מאזרבייג'ן, מדינה מוסלמית, אלוף אולימפי לשעבר וכיום מאמן, הציע שאביא אליו את המשפחה. גם המאמן האיראני של נבחרת הפליטים בגרמניה אמר: 'אתה בלב שלי, והטובים תמיד מנצחים בסוף'. היו לי מחשבות על זה, כשדניאל אישתי רצה עם התאומים כמה פעמים ביום לממ"ד, אבל המשפחה שלי לא מסוגלים לעזוב.
"אנחנו ננצח, אנחנו נרים את המורל חזרה, כמו שאני אצא מהפציעה הזאת יותר מחוזק. כל משבר ופציעה שהיתה לי יצאתי יותר חזק, יעיל יותר, גם הפעם זה יעזור לי להתרומם לקראת האולימפיאדה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו