מור ספיר הוכיח בסוף השבוע האחרון פעם נוספת שאין דבר העומד בפני הרצון. המטפס הפראלימפי זכה בתואר אלוף העולם בטיפוס בפעם השנייה בתחרות שהתקיימה בשווייץ. ספיר בן ה־32 הוא המטפס היחידי שמתחרה ללא עשר אצבעות ידיו, שאותן איבד כשקפאו במפולת השלגים הקטלנית ברכס האנפורנה בשנת 2014. כשנה לאחר הפציעה, וכחלק מתהליך ההחלמה, ספיר התחיל לטפס, ומאז הוא מגיע לגבהים יוצאי דופן.
את הדרך לפסגה החל ספיר כבר בשנת 2015, כשלקח חלק בתחרויות בישראל, ובמקביל הוא מעביר הרצאות בחברות ובבתי ספר בארץ ומחוצה לה, שבהן הוא מסביר איך אדם שאיבד עשר אצבעות הצליח לחזור לתפקוד מלא ו"להצמיח את אצבעותיו מחדש". בשנת 2019, הגיע ספיר להופעת הבכורה באליפות העולם, שם זכה במדליית הכסף, ושנתיים מאוחר יותר סיים הכי גבוה על הפודיום. כאמור, השנה עשה זאת שוב.
"הרגשתי בשנתיים האחרונות שהמסע לשמר את המקום הראשון היה הרבה יותר קשה", סיפר ספיר בראיון ל"ישראל היום". "הגעתי לתחרות כפייבוריט, הייתי צריך לבוא במידת רעב לפחות כמו של הספורטאים שלא זכו בשנה שעברה, כדי להגיע ולהוציא מעצמי את הכל, כמו מישהו שלא אכל וצריך להשיג אוכל.
"קשה להסביר את כמות הרעב כדי לעשות את אותם אימונים ואפילו יותר, כדי להצליח ולהגיע לאותו מקום כמו לפני שנתיים. זה לימד אותי על העוצמה והקושי לשמר את היכולות שלי, וזה היה בסופו של דבר הצלחה ענקית".
ועשית את זה לאחר שעוד העבירו אותך קטגוריה.
"העבירו אותי לקטגוריה הרבה יותר קשה, כי לכולם יש יתרון עלי עם כף יד מלאה ורק כמה אצבעות חסרות ביד השנייה. לא ידעתי אם אני מתחרה נגד המסלול או מול מתחרים שיש להם יתרון עלי. להצליח לנתק את הכל, ולתת את ההופעה הכי טובה שלי השנה במסלול הגמר, זו כבר הצלחה עצומה. ניתקתי את כל הפחדים, וניסיתי רק להסתכל על עצמי ועל הדרך שעשיתי. אמרתי לעצמי שאני 'כבר אלוף', וכל מה שהיה צריך זה רק להשלים את זה בעיני החברה. אני מאוד שמח שזה קרה".
מה עובר בראש רגע לפני הגמר?
"בדקות שלפני, קשה להגיד מה רמת הלחץ שאני נמצא בו. יש לי טריק שאני מתמודד עם זה, אני כותב על היד כל מיני מילות עידוד, שכל אחת מהן היא סוג של מצבר בשבילי - 'להאמין, להתחייב, לקבל את עצמך, אתה אלוף, תאמין בעצמך'. זה לא שאני מסתכל על זה תוך כדי המסלול, אבל רגע לפני שאני עולה להתחרות, אני מעיף על זה מבט, מדבר עם עצמי ואלו הדברים שאני רוצה להשמיע לעצמי. זה מאוד עוזר, ובמסלול הפעם נהניתי מכל רגע ואני שלם עם התוצאה".
ידיים של אלוף עולם
מי שמסתכל מהצד בטח נדהם לראות אותך מטפס.
"המחמאה הכי גדולה שאני מקבל זה כשאנשים בכלל לא מבינים שחסר לי משהו. לא יושב להם בראש שמישהו בלי אצבעות מצליח לתפוס אחיזות כאלה קטנות ועוד מנופף לקהל. זה באמת לא נתפס, זה חלק מהעניין של לפרוץ דרך, זה להבין שאנשים ילכו איתך במקום שאתה עדיין לא ראית שהוא אפשרי. ואני פורץ דרך בכל אחיזה וביומיום שלי. אני מוכיח לאנשים שזה אפשרי. וזה תוצאה של עבודה קשה וחזרתיות על אותו צעד באימונים".
אילו התאמות אתה באמת עושה?
"אני עובד על סיבולת ברמה הכי גבוהה שאפשר, ועובד על נקודות שבאחיזות שנחשבות 'מנוחה', שדווקא הן היותר קשות בשבילי, כי זה מאוד מחליק, ואין לי את שטח כף היד הגדול כדי להישען עליהן. אני צופה גם בהרבה סרטונים לראות טכניקות, כי לי יש הכי מעט מרווח לטעויות".
מהו היום הטיפוס בשבילך?
"זה התחיל בתור משהו שיקומי, והיום זו הבמה שלי לתת את המתנה שלי לעולם. כשאני מטפס זה לא רק בשביל מור. אני מרגיש שאני מציג משהו גדול ממני. אני הדוגמה לזה שכל אחד יכול לכבוש את הפסגה שלו, ואין יותר טוב מלדמות את זה מאשר בטיפוס".
מה החלום הבא שלך?
"יש שני דברים: דבר ראשון זה לשמר את זה, יהיה מרגש לעמוד עוד כמה פעמים על הפודיום. הדבר השני זה לפרוץ את הדרך לשאר, לחשוף את הידיים האלה, לא רק בתחום הטיפוס. אני רוצה שהידיים האלה יהיו בשלטי חוצות באיילון, הן ישדרו דברים של עוצמה."
"אלה ידיים שלא צריכות להיות מאחורי דלתות סגורות - אלה ידיים של אלוף עולם. וכולם צריכים לדעת שאלוף עולם יכול להיות בלי עשר אצבעות. ואם החברה שלנו עדיין לא מוכנה לזה, אז יש לנו בעיה בחברה. אני לא מסתכל על זה כחולשה, להפך, אני יותר חזק ממה שהייתי לפני הפציעה, אני מור יותר טוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו