זה היה מאבק ארוך שהגיע היום (רביעי) לסיומו. 50 שנים לאחר הטבח הנורא במשחקים האולימפיים במינכן של 11 הספורטאים הישראליים, נסגר עוד ציון דרך בזיכרון הנוראי בתולדות המשחקים האולימפיים, כאשר ממשלת גרמניה הכריזה על הפיצויים החדשים - שהתקבלו בהסכמה על ידי המשפחות.
כבר באולימפיאדת מונטריאול, שהייתה הראשונה שנערכה אחרי הטבח, משפחות הספורטאים שנרצחו, ניסו לקדם טקסי זיכרון רשמיים עבור הנרצחים ובמקביל לפעול להנצחתם ברחביי הארץ ובעולם, ולפעול במאבק משפטי על הזכות לפתוח את הארכיונים, לקבל התנצלות רשמית וגם לטפל בנושא הכספי.
לקראת לונדון 2012, נרשמה התעוררות גדולה בנושא, כאשר נפתח קמפיין עולמי, על מנת לשכנע את הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) לקיים דקת דומייה בטקס פתיחת המשחקים. הרעיון זכה לתמיכה מאנשי ציבור בהם נשיא ארה"ב ברק אובמה וסלבריטאים אחרים.
חרף התמיכה הגדולה, דחה הוועד האולימפי הבינלאומי את הבקשה, אך גורמים בוועד כיבדו את הקורבנות בטקס שאורגן על ידי שגרירות ישראל בלונדון. בנוסף, בכל שנה מאז הוקמה האנדרטה בתל אביב, נערך טקס, אליו מגיעה כל משלחת לפני יציאה למשחקים האולימפיים.
ב-10 בספטמבר 2013, מונה הגרמני תומאס באך לנשיא התשיעי של הוועד האולימפי הבינלאומי. באך נפגש מספר פעמים עם המשפחות, ופעל לקדם את הנושא. איתות ראשון קיבלנו בריו 2016, שם, לאחר שנים של מאבק וביקורות, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לקיים טקס הנצחה עבור י"א חללי מינכן במסגרת המשחקים בכפר האולימפי בברזיל, עם הקמת פינת התייחדות לזכר הקורבנות.
לפני קצת יותר משנה, הגיע הרגע המרגש מכולם, כשבמהלך טקס פתיחת אולימפיאדת טוקיו 2020, הכרוז נשא דברים ואלפי הנוכחים שאושרו להיכנס לאצטדיון שהיה ברובו עם יציעים ריקים בגלל הקורונה, עמדו דקת דומיה לזכר חללי מינכן.
מי שנכחו באותו רגע היסטורי היו אלמנות מינכן - אילנה רומנו ואנקי שפיצר, שהוזמנו במיוחד על ידי נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) תומאס באך כאורחות הכבוד, ביחד עם שר הספורט חילי טרופר, שלא וויתר על הטקס למרות כניסת השבת והגיע אליו ברגל.
נכון, הכסף לא יהיה זה שיחזיר את יקיריהם שיצאו לייצג את המדינה וחזרו בארונות, אבל אולי היום, המשפחות יקבלו את מעט הנחמה שהיו זקוקות לה.
"גרמניה עומדת בקשר המיוחד שלה עם ישראל"
ממשלת גרמניה פרסמה הודעה רשמית, שבה היא בירכה על השגת ההסכם. ההודעה אינה מתייחסת כלל לסוגיית הפיצויים הכספיים, שהייתה בשבועות האחרונות אבן הנגף הראשית בפני השגת ההסכם, אך מדברת מפורשות על האחריות הגרמנית ל״אירועים הנוראים״ ולהשלכות הנובעות מהכרה זו באחריות שיעלו עליהן ממשלת גרמניה, ממשלת בוואריה והעיר מינכן.
״עבור ממשלת גרמניה היה חשוב לכלול בהסכם את נקודות הראות של קרובי הנרצחים, ולצורך זה ניהלה ממשלת גרמניה שיחות חשאיות עם נציגיהם״, נאמר בהודעה, ״ההסכם כולל מחקר האירועים באמצעות ועדת היסטוריונים גרמנים וישראלים, הנגשה בהתאם לחוק של מסמכים, קבלת אחריות פוליטית במסגרת אירועי הזיכרון וכן אמצעי הכרה באחריות מצד הממשלה. מדינת בוואריה והעיר מינכן״.
״בכך עומדת גרמניה בהתחשב בקשר המיוחד שלה עם ישראל במחויבותה ההיסטורית כלפי הקורבנות וקרוביהם. היא יוצרת בכך לאחר 50 שנה את התנאים לעבוד על פרק כואב של ההיסטוריה המשותפת ומניחה את הבסיס לתרבות זיכרון חדשה וחייה. ממשלת גרמניה מצפה כעת לאזכרה מכובדת משותפת ב-5 בספטמבר״, נאמר בהודעה הרשמית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו