במאבק מלא האגו על תואר "הקהל הכי טוב בארץ" מתמודדים אוהדים של לא מעט קבוצות. לא חסרות מילים טובות על הקולניות, השירים, הצבעוניות, המקוריות והנאמנות של אלה הממלאים בכמויות גדולות את יציעי מכבי חיפה, מכבי תל אביב, הפועל באר שבע, הפועל תל אביב גם כשהיא משחקת בליגה הלאומית ובית"ר ירושלים.
האחרונים הם באמת קיר שחור-צהוב שכל שחקן היה רוצה שיעמוד מאחוריו ולצידו, אבל הם גם המטרה הכי קלה ואוטומטית לביקורת. כזו צודקת לא חסרה, העיקרית ביניהם נאחזת בטיקט הגזענות, האחרת מדברת על האלימות.
אבל גם אם הביקורות האלה צריכות להישמע, הגיע הזמן לרדת במידה מסוימת מהגב של אוהדי בית"ר, או לכל הפחות לגלות הגינות מינימלית, לאזן, ולהזכיר כי הם בהחלט לא הכיעור הבלעדי של יציעי ליגת העל, ולא רק בכדורגל. יש מספיק קהלים שנותנים להם פייט בהתנהגות מבזה, פוגענית ומזיקה.
את האנטי לקהל של בית"ר השרישו רבים במשך שנים. זה הגיע דרך הפוליטיקה, התקשורת וכמובן היריבויות הספורטיביות. ללא שמץ של אובייקטיביות, קיבעו את התואר הלא מכובד הזה ביציע המזרחי בטדי בלבד, בזמן שעל פעולות מכוערות, כאלה ואחרות, שביצעו אוהדים של חלק הקבוצות המוזכרות בהתחלה ונוספות, ידעו להבליג.
הבחירה להבליט את הפורעים של בית"ר, על ידי הקטנה של מעשי "השובבים" בירוק, בצהוב או באדום, חוטאת לאמת ומחמיצה את המטרה החשובה – מיגור האלימות במגרשים. אין בדברים האלה להקל מחומרת המעשים של החוליגנים מהבירה, אבל שווה לבדוק מה גורם לאנטי העצום נגדם, שעולה על כל האחרים, שאינו נח לרגע.
לשאר עושים הנחות
הזעזוע הרגעי, משירי השואה הקשים של אוהדי הפועל תל אביב, שפה ושם גם פורצים למגרש ותוקפים שחקני יריבה (תשאלו את ערן זהבי ואפילו את שוער הפועל נוף הגליל מתן עמבר), חולף לבסוף עם הרוח, כלא היה. גם ההתארגנות של אוהדי הכדורסל האדומים ללינץ' באוהדי הפועל חולון בשבוע שעבר ירדה מסדר היום התקשורתי די מהר.
על הנזק שאוהדי מכבי חיפה חוזרים וגורמים לקבוצתם, במפגני פירוטכניקה מטופשים וחסרי שליטה, דווקא שמענו לא מעט, אבל את עוצמתו איש לא מהדהד יתר על המידה. את הגזענות של אוהדי מכבי תל אביב, בשירים (סלים טועמה) ונגד שחקן שלהם' מהראן ראדי, שזכה עבורם בשלוש אליפויות, איש לא הפך לאות קלון קבועה על מצחם.
גם לפריצה של אוהדי הפועל באר שבע למגרש, כדי לתקוף את שחקני בני סכנין, התייחסו כמעט מכל הכיוונים בסלחנות, בהצדקה שנובעת מהלך הרוח במדינה – המלחמה. לא צריך לספר איך זה היה נגמר לו היו אלה אוהדי בית"ר שועטים אל עבר שחקני נציגת המגזר הערבי.
שלא נשקע באגם של צביעות
למעשה, רק קהל אחד משתווה לזה של בית"ר באנטי המתמשך שהוא סופג, זה של בני סכנין. הוא אלים במיוחד, כולל תקיפות אוהדי יריבה מחוץ לאצטדיון, יידוי אבנים עד ניפוץ שמשות של רכב בו ישבה אוהדת הפועל חיפה ובנה התינוק מחוץ לדוחא.
כמובן שמתלווה לכל זה ביזוי ההמנון, תמיכה באויב וקללות לעברו של לוחם בחרבות ברזל, קפטן הפועל חדרה מנשה זלקה, אבל גם הנחות מבית הדין ועיגולי פינה מעולם הכדורגל.
לסיכום, אם זה עדיין לא ברור: לחלק הפרוע של אוהדי בית"ר אסור לעשות הנחות, אבל שלל אזהרות המסע שמפורסמות נגדו חייבות להיות גם נחלת כל האחרות המוזכרות כאן, מי יותר ומי פחות. יש להקפיד על כך בשם ההגינות, וכדי שלא נשקע באגם של צביעות, בזמן שהאלימות ממשיכה להשתולל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו