במחזור ה־11 יצאה מכבי ת"א לטדי כשהיא מחפשת את עצמה תחת גיורגוס דוניס. הצהובים עלו במערך של שלושה בלמים, עם קנדיל ודוידאזדה כמגינים. אחרי עוד משחק נפל ומאזן דל של 51% הצלחה הבינו בקנדה שתחת דוניס לא יצמח דשא בקריית שלום והחליטו להחזיר לעמדת המאמן את פטריק ואן לוון, האיש שהכין את הקבוצה לעונה ושנמצא במערכת בחמש השנים האחרונות.
ואן לוון עשה "איביצ'ניזציה" לקבוצה - קיבע מערך, שם דגש על הגנה וחזרה לעמדות, החזיר שחקנים לחיים (חוזז, בן חיים), וסיבוב אחרי שקיבל את הקבוצה המפורקת של דוניס הוא היה רחוק 90 דקות מהעפלה ראשונה לפסגה העונה. המשוכה שעמדה בין ואן לוון למקום הראשון לא נראתה גבוהה במיוחד. בית"ר ירושלים העייפה והחסרה, שזהו משחקה השמיני ב־26 הימים האחרונים, הגיעה למשחק אחרי הפסד ביתי לסכנין, שהרחיק אותה ממקום בשישייה הראשונה.
במחצית הראשונה בית"ר הראתה למה הסגל שלה נבנה על ידי אוהד כדורגל ולא על ידי איש מקצוע. לבית"ר יש אוסף שחקנים שלא מתאימים חברתית ומקצועית, עם שחקני התקפה מלאי אגו שלא מסוגלים לעשות הגנה קבוצתית, שמצריכה הקרבה של הפרט למען הכלל.
במשחק אתמול הגדיל לעשות אלירן עטר, שהחליט שהוא נשאר למעלה ולא חוזר לעזור לאורן ביטון, והמארחת יצרה שוב ושוב יתרון מספרי באגף ימין עד ששכטר ניצל הגבהה של ייני כדי להעלות אותה ליתרון. שער חמישי בשישה משחקים בנגיחה וזה ממש לא מקרי.
משחק ההתקפה של ואן לוון מבוסס על שני שחקני אגף תוקפים והצטרפות של שני קשרים ושחקן הכנף הנגדי לרחבה. דראפיץ' לא הוציא את עטר ושועה במחצית, ובאופן לא מפתיע נענש באופן מיידי אחרי קומדיה של טעויות בהגנה, שסידרו בתוך שמונה דקות שני שערים למוליכה החדשה - שער אחד עצמי של שועה ושני מפנדל אחרי מהלך מסורבל של טל בן חיים, שבעט בדור פרץ ברחבה.
ואן לוון סוגר סיבוב מדהים, על סף השלמות (94.8% הצלחה), בטח אם לוקחים בחשבון את המצב שבו הוא ירש את הקבוצה. המסע המופלא שלו החזיר את האלופה לפסגה ועכשיו היא שוב בעמדה שהיא מכירה כל כך טוב מהשנתיים האחרונות.
אם הוא יצליח בסופו של דבר לשמור על הפסגה עד לסיום העונה זו תהיה האליפות הכי מרשימה שהשיג מאמן במכבי ת"א בימי גולדהאר, בטח אם לוקחים בחשבון שאת המהפך המדהים הזה ואן לוון ביצע תוך כדי תנועה, עם שדרוג מינימלי בסגל ומול המאמן היחיד שלקח למכבי שלוש אליפויות בעשור האחרון.
