עילאי אלמקייס: "אנדי הרצוג הוא הסיבה שאני באדמירה"

כשאנדי הרצוג זימן את עילאי אלמקייס לנבחרת ישראל כשהיה רק בן 19, הרבה גבות הורמו. הכישרון הישראלי, שצמח בהופנהיים, עורר סקרנות רבה בקרב אוהדי הנבחרת.

הרצוג עקב אחרי אלמקייס מגיל צעיר וידע כי אין ישראלים רבים שצמחו בסביבה ובמעטפת שמעניקה אחת האקדמיות הטובות באירופה.

בסופו של דבר, הכישרון החזיר ביכולת טובה ואפילו כבש שער בכורה, ומאז השניים שמרו על קשר. בקיץ הנוכחי הרצוג קיבל לראשונה לאמן קבוצת בוגרים - אדמירה וואקר האוסטרית. מכאן הקשר לאלמקייס היה מהיר.

הרצוג הבין כי אחרי עונה קשה בדן האג הוא יוכל להנחית את השחקן, שבו הוא מאמין, גם בקבוצה שלו. "זה לא סוד שאנדי הוא הסיבה העיקרית להגעה שלי", מספר אלמקייס מדרום וינה, בראיון ראשון ובלעדי ל"ישראל היום", "יש לנו זיכרונות טובים זה מזה. שנינו רצינו לחוות שוב את אותן חוויות".

עד כדי כך יש לאנדי הרצוג חלק בהחלטה שלך?

"כשאנדי קיבל את התפקיד אני הייתי בין הטלפונים הראשונים שלו. הוא שאל אם אני יכול להגיע בהשאלה. כמובן שיש לי הרבה חיבה כלפיו, הוא הפך אותי לשחקן הנבחרת הבוגרת, אז לא פסלתי. דיברנו על הקבוצה שהוא בונה, על התפקיד שהוא מייעד לי, ואנחנו רואים את הכדורגל בצורה דומה. הוא רוצה לחץ גבוה וגם אני. החלטתי ללכת על זה".

היו לך הצעות נוספות, אולי מקבוצות גדולות יותר, למה דווקא אדמירה?

"היו לי כמה הצעות, אבל כרגע חשוב לי להיות שחקן משמעותי, במקום שאני מכיר עם מאמן שאני מכיר. אז החלטתי לחזור לשחק וליהנות מכדורגל, ואני מאמין שזו ההחלטה הנכונה. אני בשלב שלא רציתי לעשות טעות, אלא לשחק במקום שמאמין בי".

לא סתם אלמקייס חיפש מועדון שיחבק אותו. העונה שעבר בהולנד, שבה מיעט לשחק בחלק האחרון של העונה, היתה קשה, בייחוד לשחקן צעיר בן 21. בשיחות שקיים עם ראשי הופנהיים הוחלט להשאילו לעונה נוספת, בתקווה שיחזור בעתיד לבונדסליגה מהדלת הראשית, אבל לשם כך אלמקייס היה צריך עוד שנה בחוץ.

"לא קל לחזור מקורונה"

כבר במשחק האימון הראשון באדמירה הוא כבש ובישל במהלך המחנה של קבוצתו, שניצחה 1:6. כעת הוא מקווה שתהיה לזה המשכיות, ולא שוכח מה היה אשתקד.

"השנה שלי בדן האג לא היתה טובה", הוא מסביר, "המשחק הראשון היה מצוין, האוהדים ממש אהבו אותי, אבל דווקא אז נפצעתי בברך לשישה שבועות. החזרה היתה קשה ושיחקתי עם כאבים, אבל בהמשך היה בסדר גמור. אלא שאז התחיל בלאגן במועדון.

"המאמן פוטר, גם המנהל הטכני, הסקאוט הראשי, כל מי שהכיר אותי, והתחילו בעיות. חשבתי שזה נגמר, אבל אז אבא שלי נדבק בקורונה ונכנסתי לבידוד ארוך. לאחר מכן נדבקתי בעצמי, וזה גם השאיר אותי בחוץ לכמה שבועות".

ממה סבלת?

"היו לי קושי בנשימה וחום, והחזרה היתה קשה מאוד. לקח לי זמן לחזור לכושר, ואז הגיעה פגרת החורף ובחודש פברואר נפצעתי שוב. היו מחשבות לעזוב בינואר, אבל דיברו איתי מהופנהיים וההחלטה היתה שאשאר ואנסה לחזור לכושר בדן האג. לצערי, זה לא קרה כי כמה שבועות לאחר מכן נפצעתי והקבוצה רצה. נורא רציתי לעזור לקבוצה בקרבות התחתית, אבל זה לא צלח והם ירדו לליגה השנייה".

אז החזרה מהקורונה פגעה בך קשה מאוד.

"לחזור מקורונה זה מאוד לא נעים. יש קושי בנשימה ועייפות אחרי זמן קצר של אינטנסיביות. הדברים שהכי מאפיינים אותי הם כושר גופני וקצב גבוה, והקורונה פגעה בזה. עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב, שאני חוזר לעצמי".

גם ערן זהבי ואלי דסה חלו בקורונה בהולנד, הייתם בקשר? הם עזרו לך במהלך התקופה שם?

"ערן ואלי עזרו לי מאוד ואנחנו בקשר טוב. הם עזרו לי לשמור על אופטימיות והם היו לי סביבה בריאה בתקופה קשה. לפני הכל הם אנשים טובים, גם המשפחות שלהם, שי של ערן וירדן חברה של אלי, שהיה לי איתם זמן נהדר יחד. הם עזרו לי לא ליפול בתקופה קשה.

"יש להם יותר ניסיון ממני והם עזרו לי. מערן אתה לומד בכל יום משהו חדש. ראיתי את מוסר העבודה שלו ואת הרעב לעוד. זה משהו שלקחתי איתי".

המטרה שלך היא עדיין לחזור בעתיד להיות שחקן בונדסליגה?

"כרגע אני עוד לא מסתכל לשם. אני צריך לפתוח את העונה טוב עם אדמירה, להשתפר ולצבור ניסיון. זו ליגה טובה, ואחר כך נעשה סיכומים. ברור שהמטרה בסוף היא לחזור להופנהיים ולהיות שם שחקן משמעותי יותר בסגל".

לא חשבת לחזור לישראל?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"בשום שלב לא חשבתי לחזור לארץ. אני לא במצב הזה ויש לי עוד הרבה מה לעשות באירופה. עוד לא התחלתי את הקריירה, אני מאמין בעצמי מאוד, שיש לי מה להראות בזירה האירופית, ולכן עוד לא חשבתי על זה. אני לא שולל כי אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד כמה שנים, אבל עכשיו, בקיץ הזה, זה לא היה רלוונטי מבחינתי".