נתחיל מהסוף. אם ארנולד גריטה היה כובש את השער אחרי הקרן בסיום תוספת הזמן, אצטדיון טרנר היה נדרש לעבור חיזוק יסודות לאור רעידת האדמה אותה היה חווה לוודאי. ההרגשה הייתה שהקהל היה פשוט פורץ למגרש מהטירוף, אבל כידוע הכדור לא נכנס לבסוף ואנחנו נאלצים להסתפק ״רק״ בתיקו הרואי שמזכיר שוב ממה הקבוצה הזאת עשויה השנה.
המשחק אתמול (שני) הזכיר את התיקו נגד הפועל חיפה בעונת 2017/2018 כשטרנר עמד בפני הפסד ראשון ועדן בן בסט נגח שער עצמי והבטיח עוד מחזור ללא הפסד בטרנר בדרך לאליפות שלישית. גם אז טרנר רעד והקבוצה שמרה על הבית והוכיחה אופי מדהים. האם זה סימן? עוד חזון למועד.
עם פרסום ההרכב אתמול, הקהל של באר שבע התחלק בין אלו ששאלו ״מה קוז׳וך עושה?״ לבין אלו שביקשו לסמוך על המאמן שכבר הוכיח לא פעם השנה שהוא אכן יודע מה הוא עושה. לצערנו הפעם דווקא החצי הראשון צדק וההרכב והמערך איתם המאמן פתח התבררו כשגויים והובילו לפיגור וליכולת הרעה איתה סיימנו את המחצית.
אין לי ביקורת על מערך של שלושה בלמים ושני מגנים שרצים לאורך כל הקו, הפועל באר שבע שיחקה כך השנה לא מעט והמשחקים הטובים ביותר שלה היו במערך הזה. יחד עם זאת, הצבתם של גיא מזרחי על הקו כשהוא לא ידוע ביכולת התקפית טובה, של זהאי אחמד בעמדת החלוץ הלא טבעית שלו, הובילה לכך שהפועל באר שבע שיחקה כמעט ללא שחקני התקפה במחצית הראשונה והתקשתה לאיים על השער של כיוף. מזרחי לא ייצר מצב התקפי אחד, בזמן שאחמד התקשה להתמודד עם הפיזיות של הגנת חיפה שביטלה אותו לגמרי.
כולם ראו את זה לפני המשחק, אבל קוז׳וך כנראה רצה להפתיע את בכר לאור שני המשחקים הצמודים, או שידע שחיפה יעלו בטירוף לשחק על הכבוד עם כל הכלים ההתקפיים בניגוד למשחק הגביע והוא רצה לנטרל אותם ולשבש להם את התוכניות. אבל זה לא קרה ונקלענו לפיגור של 2-0 במחצית הראשונה משתי טעויות קריטיות של ונטורה (יום בינוני) ואליאסי (יום לא טוב) וזה לא היה נראה מעודד. במחצית קוז׳וך ערך חילופים וחזר למקורות - להרכב הטוב של הקבוצה עם הכניסה של תורג׳מן ויוני סטויאנוב והקבוצה נראתה שונה לגמרי.
למרות השער השלישי של מכבי חיפה ההרגשה ביציע הייתה שאנחנו יכולים לחזור רק אם נצליח לכבוש את השער הראשון מהר. אחד מאוהדי מכבי חיפה תיאר את המצב בהומור בציוץ בטוויטר כשכתב ״שאחרי הגול השלישי של חיפה, היא הייתה יותר קרובה להפסד מאשר באר שבע״. זאת באמת הייתה ההרגשה. חיפה ירדה לאחור, בכר חשב שהיתרון יספיק (בעונה רגועה שלנו הוא היה צודק) ודילל את שחקני ההתקפה ולמעשה השאיר לנו את השליטה. הפועל באר שבע חזרה ל-3:3 הרואי והייתה במרחק של דקה או שתיים גם לנצח את המשחק הזה ולעשות עוד היסטוריה.
ואולי התיקו הזה היה טוב לכולנו. קודם כל מדובר בתזכורת לאוהדים ולשחקנים שכלום עוד לא גמור. אמנם קשה היה שלא לחטוא בחטא היוהרה ולדבר על דאבל היסטורי, גם כותב שורות אלה חטא (וספג ביקורת), אבל הדרך שמאפיינת ותמיד אפיינה את הפועל באר שבע היא צניעות. צריך לחזור לעשות את העבודה מבלי להסתנוור מהמיקום בטבלה והיכולת הגבוהה. לנטרל רעשי רקע ואת ההכתרות בתקשורת. אמנם לדעת רבים מכבי ת״א קבוצה נחותה מבאר שבע העונה, אבל היא עדיין קבוצה חזקה שיושבת לנו על הוריד ולא עתידה לשחרר עד הסוף.
בשורה התחתונה - אמנם איבדנו שתי נקודות חשובות במאבק, אבל קיבלנו עוד משחק שאמור לחזק את הביטחון שלנו לקראת בית״ר ירושלים בטדי ביום שני ולקראת התחלת הפליאוף שהולך להיות קשה ולוהט.
לסיום איך אפשר שלא לפרגן להנהלת המועדון על הטקס המרגש שנערך לכבוד משפחות החטופים ולכבוד שגיא דקל חן שחזר מהשבי. בזמן שהתזמורת הפילהרמוניות ניגנה ורוני דלומי שרה על הדשא את "תחזור", שגיא הניח את ראשו על הכתף של אשתו בסצנה סופר מרגשת שסחטה מחיאות כפיים סוערות מצד הקהל. הטקס הזה, כמו כל הטקסים שמחברים את הכדורגל לאירועי ה-7.10, מתאר עד כמה לענף הספורט המרגש הזה יש מקום משמעותי בחברה שלנו, עד כמה הוא יכול לאחד ולחזק. עד כמה הוא מהווה אסקפיזם גם עבור אנשים שעברו את הקושי הגדול ביותר שניתן לתאר ועד כמה שפשוט לצפות במשחק כדורגל היה כל כך חסר להם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו