"ג'קי בן זקן אמר שאני מאמן טוב, ושהחלק שלי בפיטורים הוא קטן"

אלי לוי סגר השבוע קדנציה ראשונה כמאמן בליגת העל עם פרידה ממ.ס אשדוד, המקום שנתן לו את ההזדמנות לקפוץ למרכז הבמה. זה לא קרה בטריקת דלת, כותרות או לכלוכים בכלי התקשורת, לא היתה התכתשות עם הבעלים ג'קי בן זקן.

אימון הקבוצה אתמול נדחה כדי שלוי יוכל להגיע להיפרד מהשחקנים. את הרגעים האלה הוא ייקח איתו, כנראה, לכל החיים. "זה התחיל בשיחה שלי עם השחקנים, בסוף אני מאמן של אנשים", הוא מספר בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "היתה שיחה קשה, אמוציונלית, וחיבקתי כל שחקן, אמרתי להם מה אני חושב.

"באתי לצאת מהחדר, וג'קי ביקש שאשאר. מה שהוא אמר עלי שם היה וואו אחד גדול. ג'קי לא אחד של מילים, אתה יודע כמה הוא מעריך אותך בחיבוק אחד, והוא הצליח לרגש אותי. הוא אמר להם שאני מאמן טוב והחלק שלי בפיטורים האלה הוא קטן ולפעמים מאמן משלם את המחיר. הוא אמר שאני מסוג האנשים שהוא רוצה שיישארו לצידו כל החיים, וככה זה גם יהיה".

סיפרו לי שהיחסים שלך עם ג'קי, אחיו נוני וכל שאר ההנהלה הם משהו מיוחד. אבל אם בעונה שעברה עמדו מאחוריך בתקופות הקשות ונשארתם בליגה, מדוע זה לא קרה הפעם?

"מ.ס אשדוד זה לא עוד מקום בשבילי. הייתי פה עוזר מאמן והלכתי עם המאמן שהגעתי איתו. אחרי שלושה חודשים חזרתי לקבוצת הנוער ועשינו דברים מדהימים, נתנו לי את כל הקרדיט והאפשרויות להצליח. עשינו אליפות בליגה השנייה לנוער, גביע ואליפות נוער שלא היתה בתולדות המועדון".

"המערכת כיוונה לכך שברגע שרן בן שמעון יעזוב אני אהיה המאמן הראשי. לא חיכינו חלילה שיעזוב, אלא זה היה התהליך. ג'קי ונוני בן זקן, אנשים שאני מאוד אוהב ומעריך, יד לוחצת יד, אין את זה בכל מקום. בעונה שעברה לג'קי היו כל הסיבות לפטר אותי כשלא הצלחנו. אנשים הרימו גבה שזה לא קרה, אבל הוא הלך עלי אול אין ושמח שהצלחנו בפלייאוף. היינו הקבוצה היחידה שלא הפסידה, זה אף פעם לא קרה.

"גם בעונה הזאת היו לי עם ג'קי שיחות, טובות וגם קשות. אחרי הפועל חיפה הרגשתי שקשה לו, אבל הוא אמר 'חייב לעשות שינוי'. אמרתי לו: 'ג'קי, אם זה מה שצריך לעשות אז זה מה שתעשה'. הוא אמר לי שהתחושה שלו שהוקל לי, אבל אמרתי שממש לא הוקל לי. זה בית - ובית לא עוזבים, לבית חוזרים. אני לא שוכח אנשים שהיו בשבילי גם ברגעים הקשים ומעריך כל שנייה".

בסוף זה קרה אחרי שקיבלת חיזוק - ניר ביטון, אופיר קריאף. אתה לא חושב שהיה צריך לתת לך עוד קצת זמן לחבר את הכל?

"זה חלק מהיופי והפחות יפה של הכדורגל שלנו. רצינו לעשות שבוע גדול כי היה לנו בשבת את חדרה, גביע המדינה ואז הפועל חיפה. נגד חדרה היה משחק חד־צדדי, לא הרגשתי שיש מתנגד, שיחקנו נגד עצמנו ובסוף קיבלנו פנדל. נתנו גול, ואחרי תקופה ארוכה שלא ניצחנו, 0:1 היא תוצאה מעולה. ואז משום מקום פנדל, 1:1, זה קשה מנטלית. אני וג'קי דיברנו עם השחקנים, הבאנו את ניר ביטון ואופיר קריאף, אמרנו שנצא לדרך חדשה. עברנו שלב בגביע המדינה, ואז הפועל חיפה. ב־20 הדקות הראשונות אמרתי לעצמי שאנחנו מנצחים, בסוף קיבלנו גול מאיבוד כדור, ובדרך לחדר ההלבשה אני אומר לעצמי 'משהו מריח לא טוב', אבל בכל זאת ניסיתי לשדר עוצמה, קיבלנו את ה־2:1, החמצנו פנדל בדקה ה־90 - והשאר היסטוריה".

שחקנים סיפרו לי שאתה מסודר, אולי לפעמים מדי, פדנט בזמנים, קפדן. זה מה שאתה הולך איתו או מייחד אותך כמאמן?

"בארגון בכלל, ובכדורגל בפרט, הדברים צריכים להיות מדויקים. פרוספר אזגי אמר פעם באשקלון: 'סדר, משמעת וניקיון זה לפני כדורגל', ואני באמת מאמין בסדר, משמעת וארגון. הדברים חייבים להיות מדויקים וטובים, כך גם העברת המסרים. הכל צריך להיות מאורגן, כמה זמן לפני מגיעים, זמן שיחה, כללים וחוקים, ואז יש סיכוי גדול יותר להצליח. לצערי, אני רואה ושומע הכל. לפעמים כמאמן אתה לא חייב לשמוע ולראות, לפעמים זה לא טוב".

"עונה שהיא כמו חמש"

אלי לוי (49), נשוי למירי, אב לשלושה. בתו הבכורה רוי (24) היא בת הזוג של כדורגלן מכבי נתניה, עוז בילו, והשניים צפויים להתחתן בקרוב. השנייה היא אגם (21), ובנו הקטן ליאם, בן 17 וחצי, משחק כקשר בהפועל ראשון לציון. "הילד מוכשר, עושה דברים יפים, ואני מקווה שימשיך להצליח", הוא מספר. לשאלה אם הוא מוכשר ממנו, הוא מבהיר מייד: "לא יודע למה זוכרים אותי רק כבלם אגרסיבי. ירון הוכנבוים פעם אמר לי שאני השחקן הכי טכני שאימן, אבל הנה בסוף זה מה שזוכרים".

איך תקופת המלחמה עברה עליכם במשפחה, מה גם שכמאמן אשדוד הייתם לא מעט בטווח הטילים?

"עברנו שנה מאוד מורכבת. כמאמן בוגרים שנה ראשונה, ואז לחוות חצי עונה פחות טובה תוך כדי מלחמה. השנה הזאת ביגרה אותי. המלחמה והעונה הזאת יחד זה כמו חמש שנות אימון בוגרים. ברמה האישית, חברה טובה של הבת שלי, עדן נפתלי ז"ל, נרצחה במסיבה בנובה וזה לא היה פשוט. הן היו חברות מאוד קרובות, ועד היום החברות מנציחות אותה בכל מקום. זה פגש גם אותנו באופן אישי, זה פגע בילדה שלי קשה, גם היא היתה צריכה חיבוק כי זה פירק אותנו. והנה גם היום זה לא עוזב אותנו כאזרחים, בטח עד שלא נחזיר את כל החטופים הביתה".

בסוף נשארתם בליגה עם אשדוד למרות האזעקות, הזרים שברחו והפסקת האימונים.

"בסוף, כשניצחנו את הפועל תל אביב בבלומפילד ונשארנו בליגה, אתה מסתכל אחורה מה היה בדרך. אז כעיר וכמועדון חווינו הכי הרבה אזעקות וטילים, הפסקת הפעילות היתה הכי ארוכה מכולם, וכשחזרנו לשמור על קשר יומי עם כולם, כולל כולם, הצלחנו לחבר את הקבוצה ואחד את השני למקסימום. כשאתה מאמן באמצע העשייה אתה חושב מה טוב ומה לא טוב. אחד הדברים שחשבתי שצריך לעשות הוא לטפח את הקשר בין הזרים לישראלים, וכשהם חזרו עשינו שיחה כל הקבוצה ואמרנו שיש רכבת שיוצאת עכשיו מהתחנה ואם כולם יעלו עליה יהיה לנו קל בדרך להצלחה. חזרנו עם עוצמות מהפגרה הזאת. השיא היה בפלייאוף ונשארנו".

אתה מוזכר כמועמד להפועל חדרה, ורגע לפני שעזבת את אשדוד היתה הצעה מבני יהודה. כאחד שגדל בשכונה, לא חשבת על זה?

"בני יהודה זה לא עוד מקום בשבילי. גדלתי בשכונה, וכאוהד בני יהודה יש לי פינה גדולה וחמה למועדון הזה. היה לי חלום כילד לשחק בקבוצה והגשמתי אותו. כיום, אחרי שאימנתי בליגת העל, אני רוצה להישאר שם כמה שיותר. אמרתי לקרובים לי שאם אאמן בליגה הלאומית אז בני יהודה זה מקום שאלך אליו מאהבה, ולפני קצת יותר משבוע קיבלתי הצעה. כיום, כשאני לא מאמן באשדוד, אמרו לי שצריך להצטער, אבל אין בי חרטה. ברגע שיהיו הצעות אבדוק אם הן מתאימות לי או לא. כרגע הרצון הוא להמשיך בליגת העל. כל הצעה שתגיע אבחן בצורה הכי רצינית שיש".

איפה נראה אותך עוד 7-5 שנים?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"קובעים מטרות קצרות וארוכות. עוד 7-5 שנים אני רוצה להאמין שאהיה בטופ של הכדורגל הישראלי כאחד המאמנים הטובים שיש לנו בארץ ושיהיו מאחוריי הצלחות. לשם אני מכוון, ומשם השמיים הם הגבול".