אוהדי הפועל תל אביב סיימו גם את הערב של אתמול (שלישי) במפלה ספורטיבית כואבת עם עוד חמישייה לאוסף ממכבי, השפלה שממשיכה עשור כואב במיוחד שכלל ירידת ליגה, רצף מטורף של הצהובים מעבר לכביש, חגיגות שערים של ערן זהבי ומה לא.
אבל, מה שעבר עליהם אתמול לפני הדרבי זה ההפסד הכי גדול שהם ספגו אולי אי פעם במקדש הכדורגל שהם כל כך אוהבים – אצטדיון בלומפילד.
ימים ארוכים חיכו האוהדים האדומים לדרבי הזה. החלפת הבעלים, שחקנים חדשים בעלי פרופיל גבוה שהגיעו כמו חוסה רודריגס, מאוויס צ'יבוטה ועומרי אלטמן שנתנו להם את התחושה שהנה, הפעם אפשר להוריד את הקוף מהגב - אבל הקוף הגיע בכלל מכיוון משטרת ישראל.
זה היה ערב שבו האלימות חסרת הרסן שמפעילים שוטרים נגד אוהדים עלתה מדרגה. ערב שבו ילדים, נשים וגברים מבוגרים, שיכולים להיות האבות, הדודים או הסבים של אותם שוטרים, הוכו ונדרסו באכזריות רק כי עמדו בתור לראות משחק כדורגל.
כל כך הרבה דובר על הביטחון של האוהדים לפני המשחק לאור העונש שקיבלה הפועל והעברת ארגון האוהדים שלה לשער 8, שסמוך לשער השרופים של מכבי, אבל בסוף מי שהייתה אחראית על הביטחון שלהם היא זאת שפגעה בהם כל כך.
נגיד ואת הפשיטה הגדולה על האוהדים לפני המשחק ולקיחת 70 מהם לתחנה המשטרה הייתה מוצדקת, והיא לא, אם הרחקתם כביכול את ה"סכנה" לתחנת המשטרה, מדוע 45 דקות לשריקת הפתיחה של הדרבי – המשחק הכי גדול שיש לכדורגל הישראלי להציע – (גם היום שפערי הרמות כאלה), בלומפילד היה ריק?
מדוע נחסמו הכניסות לשערים כשאלפים עומדים בחוץ שעות ומחכים חסרי סבלנות שמישהו ייתן להם להיכנס? למה ממשיכים להתייחס לאוהדי הכדורגל בישראל כאילו הם עבריינים.
לא היה ואין ערך למשחק כדורגל אחרי מה שקרה מחוץ לאצטדיון. שחקני הפועל נראו כאילו הם עשו שביתה איטלקית למאמנם מייקל ולקאניס.
אולי היה טוב יותר אם היו עושים מעשה, מזדהים עם הקהל שלהם ומחרימים את המשחק עד שאחרון האוהדים לא נכנס. חבל שהקבוצות עולות לכר הדשא כרגיל ונותנות למשטרה לגיטימציה לפרק במכות אוהדים שלא עשו שום דבר.
חבל שילדים קטנים שוכבים על הרצפה בבכי הם רואים סוסים דוהרים לכיוון שלהם, שהדבר הכי רע שהם עשו עד עכשיו בחייהם היה לא לגמור את האוכל מהצלחת.
המשטרה מתעללת על בסיס כמעט שבועי באלפי אוהדים חפים מפשע ומייצרת כאוס כדי להצדיק את תקציבי הענק שהיא מקבלת במשחקים גדולים.
שר הספורט מיקי זוהר מדבר הרבה על הרצון שלו למגר את האלימות בכדורגל הישראלי. הוא וקברניטי המשרד שלו יצרו לפני מספר שבועות קמפיין טלוויזיה בזוי נגד אלימות שהפך כל אוהד כדורגל לאישיות לא רצויה ואלימה בהכללה דוחה.
אני בטוח שאלה שהיו אחראים על התשדיר הליצני הזה בחיים שלהם לא הגיעו למשחק כדורגל, הם לא יודעים מה חווה האוהד בישראל, ואולי כדאי שלפני הקמפיין הבא הם יעשו בדק בית רציני ויבינו שאת האלימות מייצרים בכלל אלה שאמונים על הסדר הציבורי.
ואנחנו מה? כמה אהבה ואסקפיזם כבר יש לנו בתוך המדינה המטורפת הזאת? אנחנו לקוחות שבויים, אנחנו נמשיך להגיע, נמשיך לסבול, והם ימשיכו לצחוק עלינו בפנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו