נו מה זה עכשיו? כבר קיפלתי את העונה. עם שריקת הסיום באצטדיון הי"א באשדוד במוצאי שבת וההפסד של חיפה לקבוצה המקומית, עדכנתי את קובץ האקסל שלי – משחק_ההזדמנות_האחרונה.סופי.סופי(1).xlsx.
אני לא יודע לכמה מכם יצא לחזור מהמתים, אבל אני חוויתי את זה רק העונה משהו כמו 4 פעמים, לפחות ברמת האשליה. השבועות האחרונים היו באמת לא קלים. הכדורגל נוראי, הבעיות עברו מהמגרש אל מחוצה לו, ובכל יום זכינו להופיע בכותרות על אובדן הדרך. 0 אנרגיה.
במקום להגיע אתמול בערב (שני) למשחק מול ב"ש עם הפנים צבועות בצבעי מלחמה ובנדנה של ג'ון רמבו, במהלך הבירה המסורתית כשעה וחצי לפני השריקה בכלל שאלנו אחד את השני מה אנחנו בכלל עושים פה. התשובות שהפרצופים העבירו אחד לשני נעו בין "איפה נהיה?" ל-"מכורים".
משהו הרגיש שזה לא הולך להיות משחק מהנה במיוחד. בכלל, ברובה מתאפיינת העונה הזאת בחוסר הנאה בסיסי של כל קבוצות הצמרת, שמצליחות לתסכל זו את זו במפגשים הישירים ביניהן, ואז להפיח חיים מחדש בכישלונות מול הקטנות.
והנה, קיבלנו משחק כדורגל שלא הרגיש בכלל כמו אירוע תחרותי, אפילו לא תרבותי. הוא פשוט קרה. וזהו. בעונה השלישית של סדרת המופת "שובר שורות" יש פרק שלם שעוסק בזבוב. כן, כמו שקראתם. בערך 50 דק' בהן גיבורי הסדרה מבודדים בחדר ומנסים להרוג זבוב שמוציא אחד מהם מדעתם. הפרק זכה להמון ביקורות, חלקן רעות חלקן פחות וקיבל מאות פרשנויות בנוגע למסר שלו, אבל לכולם ברור שאפשר לדלג עליו וזה לא יפגע בסטורי-ליין. זה המשחק שראינו אתמול. גם הדרמה של השניות האחרונות וביטול שער השוויון של ב"ש לא הכניס בו הרבה עניין. לפחות אנחנו על הצד שזכה ב-3 נקודות.
כדי לסגור פינה – אני לא נוהג לפרק או להלל שחקנים ספציפיים פה (אני קצת משקר שיבחתי את אוסקר גלוך פה, ובצדק, מיליון פעמים), אבל אני חייב שהדעה הזו תתועד: אנריק סבוריט בעיניי הוא הכדורגלן הכי טוב בישראל בשנים האחרונות, ובוודאי שמגדולי הזרים ששיחקו אי פעם במכבי תל אביב (לכל הפחות, טופ 3).
מה הלאה? 10 שניות על כלכלה: אנחנו בעיצומו של מרוץ קבוצת הצמרת לתחתית (Race to the bottom). מדובר בתופעה שמאפיינת סביבת תחרות קיצונית שדוחפת מנהלי שיווק ריקים מרעיונות להתמקד באסטרטגיית מחיר נמוך, ובכך הם דוחפים את הקבוצה שלהם לתחתית. במילים של כדורגל: הרצון לנצח בכל מחיר נוכח התחרות "הקשה" בין 3 הקבוצות בצמרת והלחץ בו הן מצויות (כל תיקו מוציא את כולם מהדעת) מוביל אותנו לראות כדורגל די קטסטרופה מצד שלושתן.
די לקלישאות
לכשעצמי, אני מקווה שמכבי תצליח לנצל את הבלאגן העכשווי הזה כדי לשפר עמדות לקראת הפלייאוף, בו הרמה אמורה לעלות. שמעתי את הקלישאה "מי שתהיה הכי פחות רעה תזכה" 1,000 פעמים רק ביומיים האחרונים, ואיני שותף לה. אליפות צריך לקחת.
מכבי צריכה להפסיק להסתכל על עצמה מהצד, ולחיות את הכדורגל שלה בעצמה. מתסכל מאד שאנחנו בפברואר ואף אחד מאיתנו לא סגור באיזה מערך היא צריכה לשחק, ומה הכי מתאים לה, ובמסגרת ה"אני מאשים" אז אגיד שהסגל לא מאוזן. בשלבים האלה של העונה לא בטוח שאפשר עוד לתקן – ככה שבעיניי הדלק במנועים שלנו צריך להיות רוח של ערן.
23 המחזורים האלה קילפו לי את הנשמה כמו בצל, אני תקוע על הגלגל הענק בלונה פארק כבר כמה חודשים טובים, ובכל פעם שנראה לי שסיימתי, מישהו מושך אותי בחולצה ומחזיר אותי לעוד סיבוב. אני אפילו כבר לא בטוח מה אני מרגיש לגבי המשך העונה, בטח ביכולת הנוכחית.
3 נקודות נגד נס ציונה או שהפעם באמת סיימנו? לא יודע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו