אחרי שבועיים ביחד ושלושה משחקים, יש לישראל נבחרת חביבה ומאמן סימפטי, שיכולים לפחות עד ספטמבר, כשנפגוש את אלבניה, לקעקע את האנטגוניזם הבסיסי נגדה. אפשר לומר על אלון חזן, גם אחרי השלום הקר מול איסלנד אתמול, שהוא צלח היטב את תחילת הקריירה שלו כמאמן לאומי.
מינויו לתפקיד עבר כמעט מתחת למכ"ם, בקול ענות חלושה במובן הטוב של המילה. חזן הוא לא בן אדם שמייצר רעשים, לא נגוע בקונפליקטים. בהתאחדות הלכו כמעט תמיד על בטוח ומינו לרוב את מאמן הליגה המצליח ביותר, שהתרסק בגדול. באיחור גדול הם הבינו שהתבנית הזאת לא עובדת, כי לנבחרת צריך מישהו ומשהו אחר. יוסי בניון הבין את זה, הביא את חזן – ונכון לכרגע זה בסדר, סביר ונורמלי.
המפגשים עם אלבניה ואיסלנד הם משחקים בצלמנו. זו פחות או יותר הרמה. האלבנים נראו על פניו טובים יותר, אבל יש לישראל את היכולות האישיות של הרבה שחקנים, להפוך משחקים, לכבוש, להיות יצירתיים. כשערן זהבי יחזור בספטמבר, סיכוי טוב שישראל תהיה נבחרת מאיימת עוד יותר ומוכנה יותר למוקדמות היורו.
אתמול באיסלנד, במשחק עם אווירה של טיול מאורגן של החברה הגיאוגרפית בסוף העולם, היה מי שחשב שננצח נבחרת בנסיגה שמתאוששת משערוריות מין, וניקתה אצלה את ההתאחדות ומינתה אישה ליו"ר. איסלנד עשתה אצלה מה שישראל לא תעשה לעולם – היא עשתה רפורמה בגיבוי הממשלה ובנתה את הכדורגל שלה מחדש.
עם 300 אלף תושבים הם הגיעו לפני שש שנים למצב ששליש מתושבי המדינה עמדו על הגבעה וחיכו להם כשהם חזרו מהיורו, אחרי שהודחו בקושי בשמינית הגמר ע"י צרפת. ישראל ידועה בכישורים ההתקפיים שלה, אבל עד איסלנד הגיעה השמועה, שההגנה שלנו מנמנמת לעיתים, ואת זה ראינו בדקה התשיעית. פעמיים הם נגחו שם ברחבה שלנו, והראש האחרון הפתיע לגמרי את מרציאנו.
דורון ליידנר היה נהדר באלבניה. היכולות ההתקפיות שלו כמגן שמאלי לא נראו כאן מאז ימיו של משה גלאם, אבל בגילו הצעיר שם המשחק הוא יציבות, וסביר שאחרי תצוגת שיא תבוא נפילה שהגיעה עכשיו. מחליפו, סאן מנחם, שסיים לא משהו את העונה שלו בחיפה, היה אחראי לפיגור השני עם בור עצום שחפר שם, אבל אחרי 5 דקות דור פרץ דחק, ה-VAR כבש – והשלמנו מולם 4:4 שאי אפשר להתלונן עליו. כאלה הם אנחנו, 76 בעולם – והמצב עכשיו טוב מזה שהיה לפני שבוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו