איזה כיף זה כדורסל לפעמים. לא לדבר על אולם שבו נארח, לא לדבר על הטוויטר ועל מה שהבעלים כתב ובעיקר למה או מה נכתב בחשבון של הקבוצה וממתי החשבון של העמותה פתוח ומעלה תגובות? ולמען האמת, בעיקר לא להתעסק בכל הדברים שמסביב למועדון הפועל תל אביב, המועדון שחי בהילוך גבוה מאוד בקיץ האחרון, לעיתים אולי מוגזם.
אחרי הניצחון השני ברצף זה מרגיש שהפועל צריכה לשחק כדורסל כל יום, טוב אולי נתחיל מפעמיים בשבוע ונתקדם משם, בסוף גם דיוני האוהדים יהפכו למקצועיים.
בשלושת החודשים שעברו מאז סיום העונה ועד משחק רבע גמר גביע ווינר (וגם טיפה אחריו כאשר גם היום נמשכים הוויכוחים) זה הרגיש שכל אוהד בנוסף לעבודתו היומיומית הפך גם לשמאי מקרקעין, לכלכלן, למשפטן ולכל מקצוע אחר שהוא לא פשוט אוהד. כל חטאו היה לרצות להגיע ליציע, לשיר שירי שחקנים ולקוות לראות את הקבוצה האדומה משחקת ואולי גם מנצחת.
הכניסה לרשתות החברתיות לאחר המשחק הזכירה ימים יפים בו הוויכוח היה על איזו חמישייה צריכה לעלות ולמה השחקן ההוא לא שיחק יותר ואיך המאמן מחליף את כל החמישייה ביחד שבדיוק עכשיו רצה יפה ביחד. ויכוחים של כדורסל, של המשחק שכולנו רוצים לראות ולשמו התכנסנו כאן.
אז נכון, קרו ועדיין קורים המון דברים במועדון שיש לכל אחד דעה שונה עליהם, אבל העובדה שבין אי הסכמה מסויימת בין גורמים מנהליים לבין החלפה כזו או אחרת של בעל תפקיד במועדון יש גם משחק שמשוחק, עוזרת להתנתק ולגרום לוויכוחי הסרק מהשעות הקודמות להיראות חסרי משמעות לחלוטין.
ואם כבר מדברים על כדורסל ועל העיסוק בו, אז איזה כיף זה לא לחכות שבוע למשחק הבא וסוף סוף לחזור גם למגרש וליציע כדי לראות את הפועל בלייב. בין משחק ללא קהל עקב הגבלות פיקוד העורף או עקב המצב עם טורקיה ועד לעובדה שכבר שנה שלמה לא מארחים פה משחקים אירופיים, המחסור בקהל נורמל לחלוטין ומכאן הדרך חזרה תהיה הרבה יותר קשה והרבה יותר ארוכה.
כבר עדיף ליהנות מכל משחק המתקיים עם קהל ולקוות לאיזשהי חזרה לשפיות, כי אחרי שאנחנו נהנים מעצם קיומו של המשחק וההתעסקות בו (שגם על זה צריך להודות בימים אלו) אנחנו גם רוצים להיות שם פיזית ולחוות אותו, כי זאת הסיבה שבגללה אנחנו כל כך אוהבים את המשחק הזה.
המשחקים של הפועל תל אביב, הפועל ירושלים ואולם של בן שרף ביורוקאפ משודרים באופן בלעדי ב"ישראל היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
