גם אם תתאמצו, לא תוכלו למצוא קבוצה עם תרבות מנוגדת יותר לתרבות הכדורסל הישראלי מאשר אוסטנד שתפגוש הערב (רביעי) את הפועל חולון במשחק הראשון בסדרת הפליי-אין בליגת האלופות של פיב"א. בעוד הכדורסל שלנו נמצא תמיד תחת סערה תזזיתית, כזו שגורמת לו להחליף לא מעט מאמנים ושחקנים בקצב גבוה, לייצר סיפורים ללא הפסקה וגם מאפיינת את הכדורסל עצמו - מהיר, כישרוני, התקפי - המועדון הבלגי המצליח שומר הכל על מי מנוחות. ובעיקר על יציבות.
כל עדכוני הספורט מהארץ ומהעולם - עכשיו גם ב-Whatsapp
בשיחה עם "ישראל היום" מספר שרון דרוקר, שאימן בשתי הקבוצות: "אוסטנד היא עיר מאוד נחמדה ושקטה שהכדורסל הוא חלק מרכזי ממנה. יש שם תרבות שהנחיל מי שהיה נשיא המועדון, יוהן ואן דלה נוטה, שהיה גם סגן ראש ממשלת בלגיה. הם תמיד רוצה מאמן לטווח ארוך.
"גם לי בזמנו הוא הציע חוזה ארוך טווח, ואני הלכתי לבולוניה ושם קרה מה שקרה והחוזה לא קויים. ב-2011 אוסטנד לקחו את דריו ג'רג'יה שמאמן שם מאז, יש להם תרבות של יציבות, שהולכים ביחד לדרך ארוכה, ומתוך כך הם גם מנסים כל הזמן להביא כישרונות בלגים צעירים לשנים קדימה".
וכשמדברים על יציבות ועל כישרונות כדורסל בלגיים, קשה שלא להזכיר את שמו של סם ואן רוסום. הגארד בן ה-37 גדל באוסטנד, ומשם יצא לקרייה אירופית מצליחה, כשעשור שלם מתוכה הואהמוביל את ולנסיה הספרדית. בקיץ האחרון החליטו ואן רוסום ואשתו יאנה ראמן, כדורסלנית עבר בלגית, לחזור עם בנם בן השנתיים לבלגיה, שם, לפי דבריו של ואן רוסום, הוא דמות פחות מוכרת מאשר בספרד.
העונה הוא מוביל את אוסטנד באסיסטים במשחקי ליגת האלופות, עם 4.7 כאלו למשחק, אליהם הוא מוסיף גם 7.8 נקודות ו-3.6 ריבאונדים בקצת יותר מ-26 דקות על הפרקט
"כשאני הגעתי סם כבר היה בקבוצה", מספר דרוקר, "הוא היה צעיר מאוד, אולי בן 20, ראו עליו מיד שהוא ילד מדהים, אחד כזה שעובד קשה, שאכפת לו, שיש לו לב גדול. בגמר הפלייאוף ב-2007 היינו במצב של 2:2 נגד ברי, הוא נפצע ביד במשחק הרביעי. אחרי המשחק נסענו ישר לעשות צילום, היד הייתה מאוד נפוחה, אבל ראו שאין שבר אלא רק נקע חמור. יומיים אחרי זה היה לנו משחק על אליפות, ומייד כשקיבל את הצילום הוא אמר לי 'קואץ', אני רוצה לשחק', והוא באמת שיחק, ולקחנו את האליפות".
חשבת כבר אז שהוא יעשה קריירה כל כך מוצלחת?
"היה קשה לדעת, אבל ראו שיש בילד הזה משהו, אני ניסיתי להביא אותו בזמנו לאריס סלוניקי. הוא מסוג השחקנים שמאוד מתאימים למערכות כמו ולנסיה, שמחפשות יציבות. שנותנות הכל על המגרש. סם הוא ממש כמו מאמן על המגרש, מבין מייד מה צריך. אני זוכר במשחק שלנו על הגביע, הוא חטף ועשה איזושהי פעולה שהביאה לנו את הניצחון, הוא היה אז ילד בן 20.
עד כמה החזרה שלו לאוסטנד זה מהלך משמעותי?
"הרבה שנים היה באוסטנד את הרכז הסרבי דושאן ג'ורג'ביץ', וכשהוא פרש הם הביאו את סם, גם הקבוצה וגם המאמן אוהבים מאוד שיש להם רכז אחד מבוגר, שהוא סוג של 'בוס"', כזה שאפשר להשתמש בו 10 דקות או 30 דקות, לפי מה שצריך, והוא יקבל את זה. זה עשה הרבה רעש בבלגיה שהוא חזר לאיפה שהוא גדל ומשם יצא לקריירה אירופית מדהימה.
"אני עוקב אחריו. הוא מוביל את הקבוצה. אמנם הוא כבר לא מהיר ועם כוח מתפרץ כמו שהיה בעבר, אבל הוא מנוסה מאוד, יש לו קליעה, הוא משחק עם הרבה ניסיון והרבה שכל, ומרכז את הקבוצה סביבו. הוא לא שחקן בלתי ניתן לעצירה. הגדולה שלו היא לחבר את השחקנים ולעשות דברים נכונים בשביל לנצח, לאו דווקא סטטיסטיקה אישית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו